מֵי רַגְלַיִם שֶׁנִּבְלְעוּ בַּקַּרְקַע, אִם הָיוּ מַרְטִיבִין הַיָּד, אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּהּ (וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ אָסוּר רַק בְּטוֹפֵחַ עַל מְנַת (ב) לְהַטְפִּיחַ וְיֵשׁ לִסְמֹךְ עַל זֶה):
אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד בֵּית הַכִּסֵא יָשָׁן, אֲפִלּוּ פִּנּוּ מִמֶּנּוּ הַצּוֹאָה. וְיֵרָאֶה לִי דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאֵין לוֹ (א) מְחִצּוֹת, אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ מְחִצּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צוֹאָה קוֹרֵא כְּנֶגְדּוֹ בְּסָמוּךְ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, אִם אֵין מַגִּיעַ לוֹ רֵיחַ רַע.
באר היטב
(א) מחיצות. אפי' אין גבוה עשרה. ב''י. וב''ח פסק דבעי דוקא מחיצות גבוהות י'. והאחרונים חלקו על הב''י והקשו עליו והעלה המ''א דאין להקל אפילו יש לו מחיצות גבוהות י'. והמיקל יראה עכ''פ שיהיו גבוהות י'. ואם מגיע לו ריח רע נ''ל דאסור לכ''ע עיין סי' ע''ט סעיף ב' וכ''כ הל''ח דמחיצות בה''כ אין מועילות לריח. ודברי ל''ח אלו נראה דאישתמיט מהמחבר עולת תמיד ע''ש. וכך העלה הט''ז דאין להקל בשביל המחיצות וסיים הט''ז ונראה דחומרא בה''כ זה הוא דוקא במחיצות שאינם נעשים אלא בשביל בה''כ כגון שעשה בחצר חדר מיוחד לזה אבל בנה בה''כ במחיצה של בית שהסמיכה לאותו מחיצה. אע''פ שאותו מחיצה הוא מחיצה של ב''ה ממש אין על אותו מחיצה דין בה''כ לענין זה ומותר לקרות אפילו בסמוך כיון שאין המחיצה מיוחדת לבה''כ לבד. ומש''ה כל שיש בה''כ בחצירו חדר מיוחד אין לקרות ק''ש או להתפלל בחצר כל שהבית הכסא לפניו כמלא עיניו כדין צואה והיינו בה''כ שאין בו חפירה אלא הצואה מונחת על הקרקע כאותן שהיו בימי חכמי התלמוד ע''פ השדה עכ''ל ע''ש:
הִזְמִינוֹ לְבֵית הַכִּסֵא, וַעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, מֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדּוֹ, אֲבָל לֹא (ב) בְּתוֹכוֹ.
באר היטב
(ב) בתוכו. פי' בתוך המחיצות אם יש לו עמ''ש ס''ק שלפני זה. אבל במרחץ חדש מותר אפי' בו דבה''כ מאיס טפי ולהרהר בו ד''ת נראה לי דמותר ובכ''מ פ''ג מהלכות ק''ש כתב דאסור וראייתו מדאמר בכ''מ מותר להרהר חוץ מבה''כ ומבה''מ ומדנקט סתם משמע אפילו בחדש אסור להרהר דומיא דק''ש ותפלה ע''ש ואין ראיה גדולה היא אלי דהא דומיא דמרחץ קתני ובמרחץ ע''כ בישן איירי ודו''ק ועיין עטרת זקנים:
באר היטב
(ב) להטפיח. פי' שאם מניח ידו עליהם מעלה לחות בה שאם יתננה על דבר אחר מקבל ממנה לחות ואם אינן לחים כל כך מותר: