מֻתָּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע בְּבַיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם, אוֹ גְּרָף וְעָבִיט, כֵּיוָן שֶׁהִרְחִיק מֵהֶם כַּשִּׁעוּר שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסי' ע''ט, וְכֵן אִם כָּפָה עֲלֵיהֶם (ו) כְּלִי, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם עִמּוֹ בַּבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ כִּקְבוּרִים, וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן:
כָּל הַטְּמֵאִים קוֹרִין בַּתּוֹרָה וְקוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלְּלִין, חוּץ מִבַּעַל קֶרִי שֶׁהוֹצִיאוֹ עֶזְרָא מִכְּלַל הַטְּמֵאִים, וַאֲסָרוֹ בֵּין בְּדִבְרֵי תּוֹרָה בֵּין בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה עַד שֶׁיִּטְבֹּל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מְצוּיִין אֵצֶל נְשׁוֹתֵיהֶן כְּתַרְנְגוֹלִין. וְאַחַר כָּךְ בִּטְּלוּ אוֹתָהּ תַּקָּנָה, וְהֶעֱמִידוּ הַדָּבָר עַל הַדִּין, שֶׁאַף בַּעַל קֶרִי מֻתָּר בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּבִקְרִיאַת שְׁמַע וּבִתְפִלָּה בְּלֹא טְבִילָה וּבְלֹא רְחִיצָה דְּתִשְׁעָה קַבִּין, וְכֵן פָּשַׁט (א) הַמִּנְהָג: הגה: יֵשׁ שֶׁכָּתְבוּ שֶׁאֵין לְאִשָּׁה (ב) נִדָּה בִּימֵי רְאִיָּתָהּ לִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹ לְהַזְכִּיר (ג) הַשֵּׁם אוֹ לִגֹּעַ בְּסֵפֶר (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ד') וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתֶּרֶת בַּכֹּל, וְכֵן עִקָּר (רַשִׁ''י הִלְכוֹת נִדָּה) אֲבָל הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. וּבִימֵי לִבּוּן נָהֲגוּ הֶתֵּר, וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְמִיר, בְּיָמִים (ד) נוֹרָאִים וּכְהַאי גַּוְנָא שֶׁרַבִּים מִתְאַסְּפִים לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מֻתָּרִין לֵילֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת כִּשְׁאָר נָשִׁים, כִּי הוּא לָהֶן עִצָּבוֹן גָּדוֹל, שֶׁהַכֹּל מִתְאַסְּפִין וְהֵן יַעַמְדוּ חוּץ (פִּסְקֵי מַהֲרִי''א סי' קל''ב):
באר היטב
(א) המנהג. ואף הנוהג טבילה זו דוקא בריא או חולה ששימש מטתו. אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור. ב''י רמב''ם. וכן אם ראה מים חלוקים לא גזר עזרא. ומ' סאה מים שאובים כשרים לטבילה זו. מ''א ופר''ח. והטור סימן רמ''א כתב ויש חסידים ואנשי מעשה שמחמירין על עצמן וטובלין וחומרא יתירא הוא דל''ד טבילה אלא רחיצה בט' קבין עיין שם ומבואר בב''י שדין ט' קבין הוא אפילו במים שאובים ואפילו מג' או ד' כלים ובאופן שלא יפסיק משפיכת כלי אחד עד שיתחיל השני אבל מד' ולמעלה אין מצטרפין כלל והנך ט' קבין צריך שישפוך עליו אבל לא לטבול בתוכן בין אם הם בכלי או בקרקע וכן יש לנהוג באותם שנוהגים להטהר בער''ה ועי''כ ע''י ט' קבין. ט''ז. ושיעור ט' קבין הוא ט''ז קווארט פולי''ש. עיין סי' תר''ז ס''ד. והרמב''ם כ' שמימיו לא ביטל טבילה זו: (ב) נדה. כתב רי''ו יש טועין לומר שהנשים יולדות לא יכנסו לב''ה עד שעבר מ' לזכר ופ' לנקבה. ומנהג טעות הוא וצריך למחות בידם. ע''ת: (ג) השם. וברכת המזון תשמע מאחרים ואי ליכא אחר תברך בה''מ בעצמה בלחש וכ''ש קידוש דהוא מדאורייתא ובבנימין זאב סימן קנ''ג כ' שלא נהגו רק שלא ליכנס לב''ה ולא לראות ספר תורה וגם כשמתפללין אינה עומדות בפני חברותיה ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור עכ''ל וכן עיקר. מ''א: (ד) נוראים. ומיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה''ג. מעגלי צדק. וכתב מ''א ונ''ל כיון שמותרים לילך לב''ה מותרים ג''כ להתפלל וה''ה אם משיאה בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכים לב''ה אחר ד' שבועות שרי בכל גוונא אע''פ שהיא נדה עכ''ל ועיין תשובת באר עשק סי' ל''ו:
זְמַן תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, מִצְוָתָהּ שֶׁיַּתְחִיל עִם הָנֵץ (א) הַחַמָּה, כְּדִכְתִּיב יִרָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ, וְאִם הִתְפַּלֵּל (ב) מִשֶּׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר וְהֵאִיר פְּנֵי הַמִּזְרָח, יָצָא. וְנִמְשַׁךְ זְמַנָּהּ עַד סוֹף ד' שָׁעוֹת, שֶׁהוּא שְׁלִישׁ (ג) הַיּוֹם. וְאִם טָעָה אוֹ עָבַר וְהִתְפַּלֵּל אַחַר ד' שָׁעוֹת עַד חֲצוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹ שָׂכָר כִּתְפִלָּה בִּזְמַנָּהּ, שְׂכַר תְּפִלָּה מִיהָא אִכָּא: הגה: וְאַחַר חֲצוֹת אָסוּר (ד) לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ''א פֶּרֶק תְּפִלַּת הַשַּׁחַר) וע''ל רֵישׁ סִימָן ק''ח:
באר היטב
(א) החמה. כ' רש''ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ''ל וכתב המ''א ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית ומ''מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ''כ: (ב) ע''ה. היינו האור הנוצץ לפאת המזרח קודם עלית השמש שעה וחומש שעה. עמ''א מ''ש. (וכתב בספר אליהו רבה דדוקא כשהאיר פני כל המזרח ולא סגי כשהבריק השחר כנקודה בלבד ולא כמ''א ודלא כמנחת כהן ע''ש שהביא כמה ראיות לדבריו): (ג) היום. ואם היום ארוך י''ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו לפי ענין היום והם נקראים שעות זמניות אע''ג דכתבתי בסי' א' ס''ק ו' בשם הזוהר דלענין חצות לילה חשבינן הלילה לי''ב שעות. שאני הכא דלגבי הקב''ה לילה כיום יאיר עמ''א סי' רל''ג ס''ק ד' ועיין סי' קכ''ד ס''ב דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום: (ד) להתפלל. והב''ח חולק ע''ז ומתיר להתפלל אחר חצות עד שיגיע זמן מנחה גדולה ע''ש וכן פסק הט''ז למעשה רק שמזמן מנחה גדולה שהוא ו' שעות ומחצה יתפלל מנחה תחלה ואחר כך ישלים של שחרית ע''ש וכ''כ השכנה''ג ופר''ח ומ''א כתב דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות א''כ יתפלל מנחה שתים. (ובס' אליהו רבה הכריע כדעת הב''ח וט''ז. מיהו אם עבר במזיד נ''ל לפסוק כש''ע):
באר היטב
(ו) כלי. כתב הב''ח מטה גבוה י' והמחיצות מגיעות לארון והגרף אחורי מטה מיקרי מחיצה ושרי לקרות עכ''ל וכ' מ''א ונ''ל דוקא כשהמטה חוצצת מכותל לכותל אבל בלא''ה לא חשיבה מחיצה עיין שם. הניחם תחת המטה ומחיצות המטה מגיעים עד פחות מג' סמוך לארץ שרי. ב''י ל''ח ב''ח. ועיין סי' תק''ב סס''א אי אמרינן לבוד בכלים אבל הכא כ''ע מודו דכסתום דמי ומהאי טעמא נראה לי דה''ה אם כסה עליו כלי ויש קצת אויר בין הכלי לקרקע כגון שבולט קצת מצד א' אמרינן לבוד אבל אם הכלי פתוח למעלה אפילו פחות משלשה אסור דבעינן שיהא מכוסה. מ''א: