כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַן (ה) תְּפִלָּה, אָסוּר לְאָדָם לְהַקְדִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לִתֵּן לוֹ (ו) שָׁלוֹם, מִשּׁוּם דִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ''ה שָׁלוֹם. אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לוֹ צַפְרָא דְּמָרֵי טַב, וַאֲפִלּוּ זֶה אֵינוֹ מֻתָּר, אֶלָּא כְּשֶׁהֻצְרַךְ לָלֶכֶת לִרְאוֹת אֵיזֶה (ז) עֵסֶק. אֲבָל אִם אֵינוֹ הוֹלֵךְ אֶלָּא לְהַקְבִּיל פָּנָיו קֹדֶם תְּפִלָּה, אֲפִלּוּ זֶה הַלָּשׁוֹן אָסוּר, וְכֵן אָסוּר לִכְרֹעַ לוֹ כְּשֶׁמַּשְׁכִּים לְפִתְחוֹ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּכְרִיעָה אֲסוּרָה אֲפִלּוּ בְּלֹא מַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ, וְאִם הִתְחִיל לְבָרֵךְ הַבְּרָכוֹת אַחַר כָּךְ אֵין (ח) לָחוּשׁ כָּל כָּךְ, וְאִם אֵינוֹ מַשְׁכִּים לְפִתְחוֹ אֶלָּא שֶׁפָּגַע בּוֹ בַּדֶּרֶךְ, מֻתָּר לִתֵּן לוֹ שָׁלוֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּמוֹצֵא חֲבֵרוֹ בַּשּׁוּק, לֹא יֹאמַר לוֹ אֶלָּא צַפְרָא דְּמָרֵי (ט) טַב, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן לֵב שֶׁהוּא אָסוּר לְהִתְעַכֵּב בִּדְבָרִים אֲחֵרִים כְּלָל עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל.
אָסוּר לוֹ לְהִתְעַסֵק בִּצְרָכָיו אוֹ לֵילֵךְ לַדֶּרֶךְ עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת (י) י''ח וְיֵשׁ מְקִלִּין לְאַחַר שֶׁאָמְרוּ מִקְצָת בְּרָכוֹת קֹדֶם שֶׁאָמְרוּ בָּרוּךְ שֶׁאָמַר, וְטוֹב לְהַחְמִיר בָּזֶה (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' י''ח) וְלֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לִשְׁתּוֹת, אֲבָל מַיִם (יא) מֻתָּר לִשְׁתּוֹת קֹדֶם תְּפִלָּה, בֵּין בְּחֹל וּבֵין (יב) בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, וְכֵן אֳכָלִין וּמַשְׁקִין לִרְפוּאָה (יג) מֻתָּר.
באר היטב
(י) י''ח. ואם אין השיירא ממתנת לו מותר לילך לדרך. מ''א ע''ש ועיין ט''ז: (יא) מותר. דלא שייך בהו גאוה. ועם צוק''ר אסור. ובמקום דצריך רפואה מותר לשתות מים וצוק''ר קודם שיתפלל הרדב''ז ח''ד סי' רל''ח ולאיש זקן וחלש שאינו יכול לעמוד על נפשו עד עת יציאת הציבור מבה''כ בפרט בשבתות וי''ט שלפעמים מתעכבין עד חצות יותר טוב להתיר לו להתפלל בביתו בנחת ויקדש ויאכל מידי בצפרא ואח''כ ילך לבה''כ ויכוין לבו עם הציבור בתפלת שחרית ויתפלל אחר כך עמהם מוספין של יום ולא שישתה הקא''וי או הגיקול''טי בלא קבלת עול מלכות שמים תחלה כי ודאי ע''ז נאמר ואותי השלכת אחר גויך. לקט הקמח. וכ''כ הפר''ח דקאו''י יכול לשתות ובפרט במצרים שאין הדעת מתיישב בלא קאו''י אבל קאו''י עם צו''קר או כל מיני תרגומא כדי שלא לשתות הקאו''י אליבא ריקנא אסור ע''ש ומהרח''ו ז''ל כתב דאפילו קם בחצות הלילה אסור למיטעם מידי עד אחר התפלה כמ''ש בזוהר. ושמעתי שאחד מן הגדולים התיר שתיית הקאו''י דדוקא מידי דמרבה דם אסור. יד אהרן: (יב) בשבת. ואחר תפלת מוסף אסור כיון שהגיע זמן קידוש. רש''ל: (יג) מותר. אפילו דבר דשייך בו גאוה כיון שאינו עושה משום גאוה אלא לרפואה אע''פ שאינו חולה שרי. מ''א:
הַצָּמֵא וְהָרָעֵב הֲרֵי הֵם בִּכְלַל הַחוֹלִים. אִם יֵשׁ בּוֹ יְכֹלֶת לְכַוֵּן דַּעְתּוֹ, יִתְפַּלֵּל. וְאִם לָאו, אִם רָצָה, אַל יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיֹּאכַל (יד) וְיִשְׁתֶּה.
באר היטב
(יד) וישתה. הא דאמר אם רצה משמע שאינו מחויב. הטעם משום דעכשיו בזמן הזה בלא''ה אין מכוונים כ''כ ומ''מ אם רצה לאכול ולשתות קודם כדי שיכוין מותר עמ''א:
באר היטב
(ה) תפלה. היינו מע''ה: (ו) שלום. מי שיש לו עבדים או משרתים שצריך שישמשהו יזהירם מבערב שבקומם ממטתם ירחצו ידיהם ויברכו הברכות ויקרו פרשה א' של שמע ואח''כ יכול לעשות צרכיו הלק''ט ח''ב סי' ד' ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' כ''ב כתב עליו דכל זה הוא ממדת חסידות אבל מדינא אין קפידא. ע''ש: (ז) עסק. ואגב זה הולך לפתח חבירו לומר צפרא דמרא טב אבל ליתן לו שלום אפי' בכה''ג אסור. מ''א: (ח) לחוש. פירוש דאז מותר לכרוע כשאין משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו בין לכרוע או נתינת שלום אפילו התחיל הברכה אסור. ל''ח ב''ח מ''א וט''ז ופר''ח: (ט) טב. ולא יתן לו שלום אע''פ שרגיל ליתן לו שלום. מ''א: