(כח) ותיבה. כתב ב''י וה''ה מטה דידן העשוי לשכיבה מיקרי קבוע והב''ח חולק וס''ל דלא מיקרי קבוע דלפעמים נוטלין ומעמידה במקום אחר והוכיח כן מתוס' ע''ש והמ''א סותר הוכחתו ע''ש והפר''ח הסכים עם הב''ח דלא כמ''א ע''ש. ועיין ט''ז שהקשה על הב''י למה לא משני כפשוטו כדעת המקשן ומיירי במטה העשוי לשכיבה ע''ש וכ''כ בפר''ח ע''ש. ולא הבנתי דא''כ מה היה מתפאר כל ימי הייתי מצטער ר''ל הייתי זהיר ונזהר וכו' מהו זה זהירות הלא יותר טוב היה אם היה מתפלל אצל הכותל וק''ל: (כט) ורחבו ד'. וצ''ע דנהגו להתפלל לפני השטענד''ר שמניחין עליו הסידורים והוא גבוה י' ורחב ד' מ''א ע''ש. וט''ז כתב כל הדברים שהם לצורך התפלה בבה''כ אין שייך חציצה וע''כ נהגו שיש לכל אחד שטענד''ר אע''פ שגבוהים י' ורחבים ד' ומטעם זה נ''ל דשלחן בבית לא חשיב נמי הפסק וחציצה לתפלה דהשלחן הוי צורך התפלה שמניח הספר עליו ומ''מ נראה דאף במידי דחציצה בינו לבין הכותל אם א''א בקלות להתפלל בע''א כגון לפעמים שמתפללין ביו''ד באיזה חדר וא''א לכל אדם לעמוד בלי חציצה לכותל בודאי אל יעכב התפלה בשביל זה ולילך בחדר אחר להתפלל דאין זה אלא למצוה מן המובחר ולית ביה איסורא כשצריך לכך מצד דוחק המקום: ומ''מ יעצים עיניו או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ. כדי שלא יבא לידי ביטול כוונה עכ''ל ט''ז:

(ל) מצויר. ומטעם זה אסור לצייר ציורים בכותל בה''כ נגד פניו של אדם אלא למעלה מקומת איש. מ''א. אסור להתפלל כנגד המראה אפי' אם עיניו סתומות. הרדב''ז ח''א סי' (ק''ו) [ק''ז] כפי מה שפי' השכנה''ג ע''ש: (לא) תפלות. ואפילו בביתו אסור ט''ז ע''ש: