(א) מיו''ד. איתא בירושלמי פ' הקורא את המגילה עומד. אין נושאין את כפיהם פחות מי' התחילו ביו''ד ויצאו להם מקצתם גומרים ע''כ. ותמהני למה השמיטו הפוסקים דין זה עשכנה''ג. כל שיש בבה''כ עשרה שאין מתפללין בחזרה אלא ציבור והש''ץ יחד בקול רם והכהנים משלימים תפלתם קודם שיגיע הציבור לרצה יכולים לעלות לדוכן לישא כפיהם ואף אם יקרא להם הש''ץ אין כאן הפסקה דצורך תפלה הוא ולרווחא דמילתא יקרא אחר שגמר תפלתו קודם רצה שכנה''ג. עוד שם גמגם לומר שאין נ''כ כ''א במקום שיש ס''ת ע''ש. והפר''ח כתב דלנ''כ לא בעינן שיהיה שם ס''ת אלא בכ''מ שמתפללין עשרה יש נ''כ ושהכי נהוג ע''ש סעיף י' וכ''כ ע''ת. מי שבא ואמר שהוא כהן נאמן לישא את כפיו רמ''א בא''ע סי' ג' ס''א ועי' מה שכתבתי שם: (ב) איסור. עיין מ''א וט''ז וע''ת וב''ח ומהרי''ט ח''א סי' קמ''ט. ובית יעקב סי' קכ''ג. חוט השני סי' י''ז. גינת ורדים חא''ח כלל א' סי' י''ג וי''ד. ובתשובת זרע אברהם חא''ח סי' י''א: (ובס' אליהו רבה כתב דאישתמיט לשו''ת ב''י דברי מהרש''א עי' שם):

(ג) כהנים. ודוקא שעקר רגליו בעבודה או שא''ל קודם רצה לעלות אבל אם לא עקר רגליו אינו רשאי לעלות כמ''ש ס''ח. מ''א וכ''כ בגינת ורדים סי''ג ובשו''ת זרע אברהם סי' י''ד ועי' בס''ק י''א מ''ש:

(ד) עלה. ואם עלה פעם שנית מברך אפי' באותו ציבור רמ''מ סי' י''ב: