אֲפִלּוּ לְאַחַר (יא) שֶׁחָרְבוּ, עֲדַיִן הֵן בִּקְדֻשָּׁתָן; וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹהֲגִים בָּהֶם כָּבוֹד בְּיִשּׁוּבָן, כָּךְ נוֹהֲגִים בְּחֻרְבָּנָם, חוּץ מִכִּבּוּד וְרִבּוּץ; וְאִם עָלוּ בָּהֶם עֲשָׂבִים, תּוֹלְשִׁים אוֹתָם וּמַנִּיחִים אוֹתָם בִּמְקוֹמָן, מִשּׁוּם עָגְמַת נֶפֶשׁ, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הָעָם וְתָעִיר רוּחָם וְיִשְׁתַּדְּלוּ לִבְנוֹתָהּ.
אִם בִּשְׁעַת בִּנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת (יב) הִתְנוּ עָלָיו לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ (יג) בְּחֻרְבָּנוֹ; אֲבָל בְּיִשּׁוּבוֹ, לָא מְהָנֵי תְּנָאָה. וַאֲפִלּוּ בְּחֻרְבָּנוֹ, לְתַשְׁמִישׁ מְגֻנֶּה, כְּגוֹן: זְרִיעָה וְחֶשְׁבּוֹנוֹת שֶׁל רַבִּים, לֹא מְהָנֵי (יד) תְּנָאָה; בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת (טו) שֶׁבְּחוּצָה לָאָרֶץ, אֲבָל בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָא מְהָנֵי שׁוּם תְּנַאי.
באר היטב
(יב) התנו עליו. דוקא התנו בפירוש אבל מסתמא לא. עיין מ''א: (יג) בחרבנו. דוקא שאין דעתם לבנותה. אגודה. מ''א: (יד) תנאי. היינו לקלות ראש כגון אכילה ושתיה וזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמת נפש. מ''א: (טו) שבח''ל. עיין מ''א ועיין במגילה דף כ''ח בתוס' ד''ה בתי כנסיות של בבל כתבו דמיירי בחרבנם אבל בישובם אסור. ואלו בד''ה ואעפ''כ אין נוהגין קלות ראש כתבו דמיירי בבנינם דאלו בחרבנם שרי בכל הני ע''ש וצ''ע. ועיין במהרש''א ובספר גופי הלכות:
יֵשׁ לִזָּהֵר מִלְּהִשְׁתַּמֵּשׁ (טז) בָּעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבֵּי בֵּית הַכְּנֶסֶת תַּשְׁמִישׁ קָבוּעַ שֶׁל גְּנַאי, כְּגוֹן לִשְׁכַּב שָׁם; וּשְׁאָר תַּשְׁמִישִׁים, יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ שָׁם. הגה: וְכָל זֶה דַּוְקָא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת קָבוּעַ, שֶׁנִּבְנָה מִתְּחִלָּה לְכָךְ, אֲבָל בַּיִת שֶׁיִּחֲדוּ לְאַחַר שֶׁנִּבְנָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת, מֻתָּר לִשְׁכַּב עָלָיו (פִּסְקֵי מַהֲרִי''ו).
באר היטב
(טז) עליו. ומ''מ שומר נפשו ירחיק מזה כנה''ג. וכתב ט''ז בילדותי הייתי דר בק''ק קראקא למעלה מבה''כ בבית מדרשי ונענשתי הרבה במיתת בנים ותליתי בזה:
באר היטב
(יא) שחרבו. אפילו בח''ל ר''י בי רב. מ''א: