מוֹכְרִים בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְכֵן שְׁאָר דְּבָרִים שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה וַאֲפִלּוּ סֵפֶר תּוֹרָה, לְהַסְפָּקַת (ט) תַּלְמִידִים אוֹ לְהַשִּׂיא (י) יְתוֹמִים בְּדָמָיו.
וְהָא דְּבֵית הַכְּנֶסֶת נִמְכַּר, הָנֵי מִלֵּי שֶׁל כְּפָרִים שֶׁאֵין בָּאִים אֲנָשִׁים מִמְּקוֹמוֹת (יא) אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית אֶלָּא לִבְנֵי הַכְּפָרִים לְבַדָּם. וַאֲפִלּוּ בָּנוּ אוֹתָהּ מִשֶּׁל אֲחֵרִים (מָרְדְּכַי יָשָׁן בְּשֵׁם ראבי''ה), וְלָכֵן יְכוֹלִים לְמָכְרוֹ; וּמִכָּל מָקוֹם הַמָּעוֹת נִשְׁאָרִים (יב) בִּקְדֻשָּׁתָן, וְאֵינָם רַשָּׁאִים לְהוֹרִידָן מִקְּדֻשָּׁתָן, וְהַיְנוּ כְּשֶׁמָּכְרוּ בְּנֵי הָעִיר שֶׁלֹּא מִדַּעַת פַּרְנָסֵיהֶם, וְהוּא הַדִּין אִם מָכְרוּ ז' טוֹבֵי הָעִיר שֶׁלֹּא בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר, אֲבָל אִם הִסְכִּימוּ ז' טוֹבֵי הָעִיר בְּאוֹתוֹ מֶכֶר, וְהָיוּ בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר, רַשָּׁאִים לְהוֹצִיא הַמָּעוֹת לְכָל מַה (יג) שֶּׁיִּרְצוּ, וְאִם קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּנֵי הָעִיר בְּפֵרוּשׁ בְּמֶכֶר זֶה כָּל מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה, אֲפִלּוּ יָחִיד מַה שֶּׁעָשָׂה עָשָׂה. הגה: וְכָל שֶׁזּ' טוֹבֵי הָעִיר מוֹכְרִים בְּפִרְסוּם, מִקְרֵי בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר וְאֵינָן צְרִיכִין לוֹמַר הֵן אוֹ לָאו. (מָרְדְּכַי) אֲבָל שֶׁל כְּרַכִּים, שֶׁבָּאִים שָׁם מִמְּקוֹמוֹת אֲחֵרִים, אֲפִלּוּ בָּנוּ אוֹתוֹ מִשֶּׁלָּהֶם, אֵינוֹ נִמְכָּר אֶלָּא אִם כֵּן תָּלוּ אוֹתוֹ בְּדַעַת (יד) הַיָּחִיד, שֶׁאָז יַעֲשֶׂה בּוֹ הַיָּחִיד מַה שֶּׁיִּרְצֶה בְּהַסְכָּמַת הַצִּבּוּר; וְהוּא הַדִּין לְכָל דִּבְרֵי (טו) קְדֻשָּׁה שֶׁנִּזְכְּרוּ כָּאן, דְּכֻלְּהוּ גְּרִירֵי בָּתַר בֵּית הַכְּנֶסֶת. הגה: יָחִיד שֶׁבָּנָה בֵּית הַכְּנֶסֶת וּנְתָנָהּ לַקָּהָל, דִּינָהּ כְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל קָהָל; אֲבָל אִם שִׁיֵּר לְעַצְמוֹ בָּהּ שׁוּם כֹּחַ, אֵין לָהּ מֶכֶר כִּי אִם עַל פִּי הַקָּהָל וְעַל פִּיו אוֹ יוֹרְשָׁיו (אוֹר זָרוּעַ וְהַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ''י פֶּרֶק בְּנֵי הָעִיר). וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא כְּשֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית הַכְּנֶסֶת אַחֶרֶת, אֲבָל אִם אֵין לָהֶם רַק בֵּית הַכְּנֶסֶת אַחַת, אָסוּר לְמָכְרוֹ דְּהָא אֲפִלּוּ לְסָתְרוֹ אָסוּר עַד שֶׁיִּבְנוּ אַחֶרֶת (רַבִּי' יְרוּחָם נ''ג ח''ה וב''י בְּשֵׁם הָרַמְבַּ''ן). כָּל דָּבָר שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה שֶׁנִּמְכַּר וּמֻתָּר לְשַׁנּוֹתוֹ, נִמְכָּר בְּלֹא הַכְרָזָה וְאֵין בּוֹ אוֹנָאָה, אֲבָל דָּבָר שֶׁאָסוּר לְשַׁנּוֹתוֹ (טז) לִקְדֻשָּׁה קַלָּה, צָרִיךְ הַכְרָזָה. (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ''א סי' תרי''ז).
באר היטב
(יא) אחרים. דהאחרים נתנו להם מעות שיעשו בהם מה שירצו: (יב) בקדושתן. כלומר דאסור לשנותן לקדושה קלה: (יג) שירצו. אפי' לדבר הרשות כיון שהתנו זט''ה יצא המעות לחולין. ט''ז. וע''ל ס''ק ז': (יד) היחיד. זהו קאי כשבנאוהו משלהם אבל אם נדבו אחרים לזה אין מועיל מה שתלו הם בדעת היחיד דשמא יש אחד בסוף העולם שאין דעתו נוחה בזה. ואם אינם מתפללים בבה''כ של כרכים יכולין למוכרם. מבי''ט ח''ג קמ''ג. ובית החיים יכולים למכור. וברמ''מ סי ס''ז כתב דכל דבר השייך לבה''כ כגון חצרות או מקוה אמרינן מסתמא רבים נתנו לזה ולא מצו למוכרן או לסוגרן למנוע מהם אורחים ע''כ. ומכל מקום לא חמיר מבית הכנסת. מ''א: (טו) קדושה. כל כלי בית הכנסת וספסלים ויריעות עיין מ''א: (טז) לקדושה קלה. מ''א מוחק תיבות אלו וצ''ל שאסור לשנותו צריך הכרזה ע''ש:
בָּנוּ בַּיִת סְתָם, וְהִקְדִּישׁוּהוּ אַחַר כָּךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, דִּינוֹ כְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֲבָל אֵינוֹ קָדוֹשׁ עַד (יז) שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ בּוֹ, אֲפִלּוּ אִם בְּנָאוּהוּ לְשֵׁם בֵּית הַכְּנֶסֶת; וְכֵיוָן שֶׁהִתְפַּלְּלוּ בּוֹ, אֲפִלּוּ אוֹרְחִים לְפִי שָׁעָה, כֵּיוָן שֶׁהָיָה מְיֻחָד לִתְפִלָּה, קָדוֹשׁ; וְאִם לְפִי שָׁעָה הִקְדִּישׁוֹ, הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁאָמְרוּ.
באר היטב
(יז) שיתפללו בו. ע''ל ס''ק ו'. מש''ש יחיד שבנה בה''כ לא יכול לחזור בו כמ''ש סעיף י''ד אבל אם עשה מטפחת לס''ת שלו שיש לו בביתו ואין קורין בו ברבים כל שלא נשתמש בו לס''ת יכול לחזור בו דהזמנה לאו מילתא היא. מ''א:
באר היטב
(ט) תלמידים. היינו אם יש להם בה''כ אחר. ט''ז: (י) יתומים. וה''ה יתומות. מ''א עיין בש''ע א''ע סי א' ס''ק ב' מש''ש. וה''ה דמוכרין ס''ת לפדיון שבוים. ב''י בי''ד סי' (רפ''ב) [רנ''ב] מ''א: