(ד) טעות. כיון שפסול לקרות בו אע''פ שאפשר לתקנו. ב''י:

(ה) מתירים. הדיעות אלו איירי בשאר קדושות אבל בס''ת פסק בי''ד ריש הלכות ס''ת דאסור למכור ליקח בדמיה אחרת ע''ש עיין מ''א והמחבר יד אהרן הקשה עליו. כתב הט''ז בזמנינו אנו רואין הרבה מוכרים ספרים ולוקחים אחרים בדמיהם נראה דעכשיו מתחלה כשקנו היה בדעתם לכך ואף שלא פרשו ע''ש. (ועיין בס' אליהו רבה מה שהשיג על האחרונים בזה):

(ו) משנין. הקשה הכ''מ הא קי''ל הזמנה לאו מילתא היא ע''ש ותירץ המ''א הא דאסור לשנות המעות היינו משום דבני העיר לא נתנו המעות אלא אדעתא שיבנו בה''כ ואסור לשנותו שלא מדעתן ומ''ש סעיף ח' דהזמנה לאו מילתא היא איירי שקנוהו הקהל ממעות חולין שגבו סתם. וה''ה לבנים חדשים שרי לשנותן כנה''ג. ופשוט דז' טובי העיר במעמד אנשי העיר שרי לשנות המעות עכ''ל המ''א. וט''ז כ' דודאי מ''ש הזמנה לאו מילתא היא אינו ענין לכאן דבכל דבר ששייך בו נדר לקדושה חייב לקיימו מצד נדרו ואם בא לקיימו והזמין לכך יש בידו לשנות דהזמנה לאו מילתא היא וקיימו בענין אחר כפי מה שנדר מש''ה בההיא דבנה בית סתם שכתב בס''ח שאינו קדוש עד שישמשו בו מכל מקום לא יצא נדרו וחייב לקיימו ולעשות ממנו בה''כ ולהתפלל בו אלא דכ''ז שלא התפלל בו אין בו קדושה וכן בההיא דלבנים חדשים הוא ממש כך שחייב לקיים נדרו ולעשות מהם בה''כ אלא דקודם מעשה אין בהם קדושה אבל הנודר חייב לקיים נדרו ומ''ש כאן דאין משנין המעות אלא לקדושה חמורה לאו מטעם שיש קדושה במעות עצמן דודאי הזמנה לאו מילתא היא אלא דבאם רוצים לקיים נדרם שגבו לבה''כ לעשות מן המעות איזה מצוה אחרת לומר שיצאו בזה חיוב שלהם הא לא אמרינן אלא לא יצאו י''ח עד שיוציאו דוקא לבה''כ. ואם רוצים להוציא אלו המעות לדבר אחר ולתת אחרים תחתיהם לבה''כ ודאי מותר דאין כאן קדושה בגוף המעות שגבו אלא דהמצוה לא קיימו מה שהם חייבים עד שיבנו בה''כ וכן מפורש בסי' זה סעיף י''ג דבגבו מעות יכול להוציא לדבר מצוה משמע אפי' למצוה קלה מזה והיינו שבדרך הלואה הוא מוציא המעות עד שישלם המעות וכל זה אינו אלא בדבר שאין בו אלא הזמנה לחוד. אבל בדבר שיש בו כבר מעשה קדושה או שיש בגוף הדבר קדושה אסור אפי' לדבר מצוה מש''ה בלבנים ישנים שהיו כבר בבה''כ אסור ליקח מהם דרך הלואה ולתת אחרים תחתיהם עד כאן לשון ט''ז ע''ש. והרא''ם ח''א סי' נ''ג כתב דגביית המעות הוי מעשה ולא הזמנה וכ''כ הב''ח ע''ש ועיין בש''ך י''ד סי' רנ''ט. והמ''א הקשה עליו ע''ש והיד אהרן מיישבו ע''ש. (ועיין בס' אליהו רבה ס''ק י''ח מה שמתרץ על תמיהת מ''א על מהר''מ לובלין ועל ס' מ''ב): (ז) שירצו. אפי' לדבר הרשות והטעם כיון שנעשה דעת אנשי העיר בהמעות. מ''א ט''ז ב''ח. וט''ז כתב דדוקא לדבר מצוה וצרכי רבים נמי מקרי דבר מצוה ע''ש (ועיין נאמן שמואל סי' ק''ח): (ח) עצים ואבנים. כ' ט''ז דברי רמ''א צ''ע דכיון דכתב בש''ע דהדמים חלה עליהם קדושה מי הוא זה שיאמר דנפקעה הקדושה על ידי קניית העצים. גם מ''ש כאן בהביאו עצים מביתם לצורך בנין בה''כ דיש חילוק אם בא ליד גבאי או לא. וכי בשביל ביאה ליד גבאי יצאה מכלל הזמנה לאו מילתא. ולענין עיקר הענין כבר בארנו דאין שום הקדש בגוף המעות כל שהוא בכלל הזמנה לאו מילתא כההיא דגבו מעות אלא שהחיוב עליו מצד נדרו לעשות דוקא דבר זה ולא קל ממנו אם כן אפי' לא בא ליד גבאי עכ''ל ע''ש ועיין במ''א: