כְּשֶׁמּוֹכְרִים אַנְשֵׁי הַכְּפָר בֵּית הַכְּנֶסֶת יְכוֹלִים לְמָכְרוֹ מִמְכַּר עוֹלָם, וְהַלּוֹקֵחַ יַעֲשֶׂה בּוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה, חוּץ מִמֶּרְחָץ וּבֻרְסְקִי וּבֵית הַטְבִילָה וּבֵית הַכִּסֵא; וְאִם מְכָרוּהוּ (יח) ז' טוֹבֵי הָעִיר בְּמַעֲמַד אַנְשֵׁי הָעִיר, יַעֲשֶׂה הַלּוֹקֵחַ אֲפִלּוּ אֵלּוּ הַאַרְבָּעָה דְּבָרִים.
יֵשׁ אוֹמְרִים דְּיָחִיד בְּשֶׁלּוֹ, אֲפִלּוּ סֵפֶר תּוֹרָה מֻתָּר לְמָכְרוֹ וְלַעֲשׂוֹת בְּדָמָיו כָּל מַה שֶּׁיִּרְצֶה כָּל שֶׁלֹּא הִקְדִּישׁוֹ לִקְרוֹת בָּרַבִּים; וְיֵשׁ מִי (יט) שֶׁאוֹסֵר אֶלָּא אִם כֵּן לִלְמֹד תּוֹרָה אוֹ לִשָּׂא אִשָּׁה.
באר היטב
(יט) שאוסר. ולדבריו אף זט''ה במא''ה וחבר עיר אסורין למכרן להשתמש בדמיו אא''כ ללמוד תורה וכו'. ומ''מ נ''ל דבתשמישיה לכ''ע מותר היחיד למוכרן להשתמש בדמיהן. ובי''ד סי' רפ''ב כתוב שם בש''ע הפלוגתא גם בתשמישיה וצ''ע. ואפשר דמ''ש שם ויש מי שאוסר קאי רק אס''ת וכתב המ''א וצ''ע על מה סומכין העולם שמוכרין ס''ת אפי' נתנו לבה''כ לקרות בהן ומשתמש בדמיהן וצ''ל כיון דהמנהג כן ה''ל כאלו התנו בתחלה וכמ''ש בי''ד סי' רנ''ט ס''ב בהג''ה. ואם קנאה מתחלה כדי למוכרה וכ''ש אם קבלה בחוב מותר למוכרה. ט''ז. עי' בתשובת גינת ורדים כלל ב' סי' ל''א שכתב דבזמן הזה שכל ספרינו בחזקת שיש בהם פיסול מותר ליחיד למכור ס''ת בשופי ע''ש. ועיין בחוות יאיר סי' נ''ט ועיין בי''ד סי' ר''ע:
בֵּית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵנִים וְעֵצִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת יָשָׁן שֶׁסָתְרוּ, יְכוֹלִים לִתֵּן (כ) בְּמַתָּנָה, דְּאִי לָאו דַּהֲוָה לְהוּ הֲנָאָה מִנֵּיהּ לָא הָווּ יַהֲבֵי לֵיהּ הָדָר הֲוָה לֵיהּ (כא) כְּמֶכֶר, וְכֵן יְכוֹלִים לְהַחְלִיפָן בַּאֲחֵרִים וְהֵם יוֹצְאִים לְחֻלִּין; אֲבָל אָסוּר לְמַשְׁכְּנָן אוֹ לְהַשְׂכִּירָן אוֹ לְהַשְׁאִילָן, אֲפִלּוּ עַל יְדֵי ז' טוֹבֵי הָעִיר, שֶׁעֲדַיִן נִשְׁאָרִים בִּקְדֻשָּׁתָן שֶׁאֵין כָּאן דָּבָר אַחֵר שֶׁתָּחוּל קְדֻשָּׁתָן עָלָיו. הגה: וְדַוְקָא בְּדֶרֶךְ שֶׁמּוֹרִידָן מִקְּדֻשָּׁתָן, אֲבָל מֻתָּר לְהַשְׁאִיל אֲפִלּוּ סֵפֶר תּוֹרָה לִקְרוֹת בָּהּ, אֲפִלּוּ מִשֶּׁל רַבִּים לְיָחִיד. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א''ח).
באר היטב
(כ) במתנה. היינו זט''ה במא''ה ובכרכים אסור. מ''א: (כא) כמכר. אבל ליתנו לעיר רחוקה שבודאי לא ה''ל הנאה מהם אסור. כתב במ''ב דאם בנו בה''כ חדשה וסתרו הישנה ע''פ זט''ה במא''ה פקעה הקדושה מהישנה וחלה על החדשה ורשאי לשנות הישנה לכל מה שירצו דלא גרע ממתנה אבל בלא''ה אין כח אפי' זט''ה במא''ה לעשות בהן דבר חול שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתה עליהן. עיין מ''א:
באר היטב
(יח) זט''ה במא''ה. ל''ד כל ז' אלא כל היכא דאיכא רובא זט''ה מיקרי ואזלינן בתר רובא. עיין פני יהושע סי' ד' ומהרשד''ם חי''ד סי' קע''ה. זט''ה אינו ר''ל היותר חכמים שבעיר או היותר זקנים אלא היותר משתדלים בצרכי ציבור הרא''ם ח''א סי' נ''ג: