מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּנַאי עִם הַקָּהָל שֶׁלֹּא יוּכַל לִבְנוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת כִּי אִם הוּא וְזַרְעוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר (כב) זְכוּתוֹ לְאַחֵר.

גָּבוּ מָעוֹת לְבִנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת וּבָא לָהֶם דְּבַר מִצְוָה, מוֹצִיאִין בָּהּ הַמָּעוֹת; קָנוּ אֲבָנִים וְקוֹרוֹת, לֹא יִמְכְּרוּם לִדְבַר מִצְוָה, אֶלָּא לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים; אַף עַל פִּי שֶׁהֵבִיאוּ הָאֲבָנִים וּגְרָרוּם וְאֶת הַקּוֹרוֹת וּפְסָלוּם וְהִתְקִינוּ הַכָּל לְבִנְיָן, (בֵּית הַכְּנֶסֶת) מוֹכְרִים הַכֹּל לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִם בִּלְבַד, אֲבָל אִם בָּנוּ (כג) וְגָמְרוּ, לֹא יִמְכְּרוּ (כד) בֵּית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא יִגְבּוּ לְפִדְיוֹן מִן הַצִּבּוּר.

רְאוּבֵן שֶׁאָמַר: קַרְקַע זוֹ אֲנִי נוֹתֵן לִבְנוֹת עָלֶיהָ בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְלֹא רָצוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים לְהַנִּיחָן לִבְנוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת, וְהַקָּהָל אוֹמְרִים לִבְנוֹת עָלָיו בַּיִת לְתַלְמוּד תּוֹרָה, וּרְאוּבֵן אוֹמֵר: אַדַּעְתָּא דְּהָכֵי לֹא נָדַרְתִּי, לָא מָצֵי רְאוּבֵן הָדָר בֵּיהּ; וְאִם רְאוּבֵן לֹא הָיָה דָּר שָׁם הָיוּ יְכוֹלִים (כה) לְשַׁנּוֹתָה, וְאִם הוּא מִבְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר, אֵינָם רַשָּׁאִים לְשַׁנּוֹתָה אִם הוּא עוֹמֵד וְצוֹוֵחַ (פֵּרוּשׁ וְצוֹעֵק), אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁם חֶבֶר עִיר, דְּכָל מָאן דְּאָתֵי אַדַּעְתָּא דִּידֵיהּ אָתֵי. וְז' טוֹבֵי הָעִיר דִּינָם כְּחֶבֶר עִיר (מָרְדְּכַי רֵישׁ בְּנֵי הָעִיר).