אֵין אָדָם יָכוֹל לֶאֱסֹר חֶלְקוֹ מִבֵּית הַכְּנֶסֶת וְלֹא מֵהַסְפָרִים; וְאִם אָסַר, אֵינוֹ (כו) כְּלוּם.
מִי שֶׁהִשְׁאִיל בֵּיתוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וְיֵשׁ לוֹ מְרִיבָה עִם אֶחָד מֵהַקָּהָל, אֵינוֹ יָכוֹל לְאָסְרָהּ אֶלָּא אִם כֵּן יַאַסְרֶנָּה לְכָל הַקָּהָל כְּאֶחָד. הגה: וְדַוְקָא שֶׁהִשְׁאִיל תְּחִלָּה סְתָם, אֲבָל אִם הִתְנָה מִתְּחִלָּה שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה לִמְחוֹת יְהֵא בְּיָדוֹ לִמְחוֹת, אוֹ שֶׁלֹּא הִשְׁאִיל לָהֶם בְּפֵרוּשׁ אֶלָּא הִנִּיחָם לִכָּנֵס לְבֵיתוֹ, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ לִמְחוֹת בְּמִי שֶׁיִּרְצֶה. (מַהֲרַ''ם פַּאדוֹוָאָה סִימָן פ''ה).
מִי שֶׁהָיָה בְּבֵיתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת יָמִים רַבִּים, אֵין הַצִּבּוּר רַשָּׁאִים לְשַׁנּוֹתוֹ בְּבַיִת (כז) אַחֵר.
באר היטב
(כז) אחר. וה''ה מי שזכה באיזה ענין של כבוד או של מצוה אין מעבירין ממנו אם לא בהיות איזה טענה למערער. ול''ד בדברים הנוהגים תדיר אלא אפילו בדבר דמזמן לזמן קאתי וכן כתב הראנ''ח ח''ב סי' ע' ועיין בהר''י הלוי סי' מ''ד ובהר''ש הלוי חא''ח סי' ט' ואפי' בא ת''ח לזכות באיזה מצוה אין מעבירין מהמוחזק אפי' הוא ע''ה ואם מכר זה ביתו לראובן אין בידנו ראיה גמורה שהקונה יזכה באותו חזקה הראנ''ח ח''ב סי' ע' וכל זה לא מיירי אלא כשרוצים להעביר המצות והכבוד לגמרי מהמוחזק אבל אם בא אחר לזכות במצות וגם הראשון יעמוד במצותו אינו יכול לעכב ע''י אע''פ דקצת שהיו מתפללין בבה''כ הראשון מתפללין בבית השני אפ''ה אינו יכול לעכב הראנ''ח ח''ב סי' (ע''ח) [ע']. חברה שהיו לומדין בבית עשיר כמה שנים ואח''כ רוצים ללמוד ב' חדשים בכל בית ובית אינם יכולים לשנות באר עשק סי' ה' עח''מ ס''ס קמ''ט:
באר היטב
(כו) כלום. היינו מצד התקנה אבל מדינא יכול לאסור כמ''ש בי''ד סי' רכ''ד: