יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁכְּלֵי הַקֹּדֶשׁ שֶׁל כֶּסֶף שֶׁנָּהֲגוּ לְהָבִיא תָּמִיד לְבֵית הַכְּנֶסֶת בַּחַגִּים, אֵין יְכוֹלִים לְהוֹצִיאָם (כח) לְחֻלִּין וּלְמָכְרָם, וְהַקָּהָל יְכוֹלִים לְתָפְשָׂם שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ בְּחֶזְקַת הֶקְדֵּשׁ אַחַר מִיתַת הַמַּקְדִּישׁ.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם יִמָּצֵא אַחַר מִיתַת אָדָם כְּתָב כָּתוּב שֶׁהִקְדִּישׁ כֵּלִים, וְאֵין עָלָיו עֵדִים וְלֹא מְסָרוֹ לַקָּהָל, אֲפִלּוּ הָכֵי הָוֵי הֶקְדֵּשׁ.
יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהֻחְזַק שֶׁהָיָה שֶׁל אֲבוֹתָיו שֶׁל רְאוּבֵן, אֵין הַצִּבּוּר יְכוֹלִים לְהַחֲזִיק (כט) בּוֹ.
באר היטב
(כט) בו. אפי' עדות לא מהני מבני אותו העיר וכמ''ש בח''מ סי' ל''ז. ישוב שלא היה לצבור ס''ת וקראו בספר תורה של יחיד ואח''כ קנאו הציבור ב' ס''ת וטוען היחיד שהוחזק שיקרא דוקא בס''ת שלו אין לו חזקה דאין עמה טענה ומ''מ אין למעט כבוד ס''ת דיחיד אלא יקראו כל שבת בס''ת אחרת. ב''ז סי' קפ''ב:
באר היטב
(כח) לחולין. עכשיו המנהג פשוט שנשארים ברשות בעליהם דהוי כאלו התנה עליהם מ''א. וט''ז כתב שמעתי וראיתי שבני אדם המתנדבים ס''ת לבה''כ הם מתנין ברבים שאינו לחלוטין וא''כ אותו שלא התנה איהו דאפסיד אנפשיה: