אִם הַקּוֹף (פִּי' מִין חַיָּה סימיא''ה בְּלַעַ''ז) נוֹתֵן מַיִם לַיָּדַיִם, יֵשׁ פּוֹסְלִים וְיֵשׁ מַכְשִׁירִים, וְנִרְאִים דִּבְרֵיהֶם וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ (טז) לְהַחְמִיר.
וּלְכַתְּחִלָּה (יז) יְכַוֵּן הַנּוֹטֵל לִנְטִילָה הַמַּכְשֶׁרֶת לַאֲכִילָה. וְכַוָּנַת נוֹתֵן נָמֵי מוֹעִיל אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה, אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא כִּוֵּן הַנּוֹטֵל כְּלָל (רשב''א סי' תק''י).
באר היטב
(יז) יכוין. ואפי' בדיעבד צריך לחזור וליטול אם לא כיון. רש''ל ומ''א:
הִטְבִּיל יָדָיו בְּמֵי (יח) מַעְיָן, אֲפִלּוּ אֵין בּוֹ מ' סְאָה, עָלְתָה לוֹ טְבִילָה כָּל שֶׁמִּתְכַּסִים יָדָיו בָּהֶם בְּבַת אַחַת; וְאִם הִטְבִּילָם בְּמֵי (יט) מִקְוֶה, יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁדִּינוֹ (כ) כְּמַעְיָן וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ מ' סְאָה, וְנָקְטִינַן כְּדִבְרֵי הַמֵּקֵל. וְיֵשׁ לְהַחְמִיר לְכַתְּחִלָּה.
באר היטב
(יח) מעיין. דמעיין מטהר בכל שהוא ואפי' כל גופו טובל בהם: (יט) מקוה. היינו מי גשמים המכונסים בבור: (כ) כמעיין. זהו דעת הר''י דס''ל אף בכלים די בטבילה ברביעית אם מתכסים שם אלא שחכמים הצריכו בהם מ' סאה מ''מ בטבילת ידים שאינן אלא מדרבנן די ברביעית. וי''א שצריך מ' סאה הוא הרמב''ם דס''ל שצריך לטבילת ידים כמו לטבילת כל הגוף:
באר היטב
(טז) להחמיר. ובדיעבד כשר ואע''ג דבי''ד ס''ס (כ') [ב'] פסל שחיטת קוף ש''ה דשחיטה דאורייתא: