לַחְמָנִיּוֹת, אוֹתָן שֶׁבְּלִילָתָן עָבָה שֶׁקּוֹרִין (טו) אובליא''ש, לֶחֶם גָּמוּר הוּא וּמְבָרֵךְ עָלָיו הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן; וְאוֹתָן שֶׁבְּלִילָתָן רַכָּה וְדַקִּים מְאֹד שֶׁקּוֹרִין (טז) ניבלא''ש, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּבְרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ; וְאִם קָבַע (יז) סְעוּדָתוֹ עֲלֵיהֶם, מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן; וְאִי אָכִיל לְהוּ בְּתוֹךְ הַסְעֻדָּה שֶׁלֹּא מֵחֲמַת (יח) הַסְעֻדָּה, טְעוּנִים בְּרָכָה (יט) לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם, אֲבָל אוֹתָם רְקִיקִים דַּקִּים שֶׁנּוֹתְנִים מִרְקַחַת עֲלֵיהֶם, הֵם טְפֵלִים לְגַבֵּי (כ) הַמִּרְקַחַת וּבִרְכַּת הַמִּרְקַחַת פּוֹטַרְתָּן.
פַּת גָּמוּר, אֲפִלּוּ פָּחוֹת (כא) מִכַּזַּיִת, מְבָרֵךְ עָלָיו: הַמּוֹצִיא, אֲבָל לְאַחֲרָיו אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּלוּם, כָּל שֶׁלֹּא אָכַל כַּזַּיִת.
באר היטב
(כא) כזית. מי שאכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית אחר תוך כדי אכילת פרס ולא היה בדעתו כשבירך על הראשון. נסתפק בהלק''ט ח''ב סי' קמ''ז אם מחויב לברך לאחריו. ועיין עוד שם סי' רנ''ז:
חביצ'' א, דְּהַיְנוּ פֵּרוּרֵי לֶחֶם שֶׁנִּדְבָּקִים יַחַד עַל יְדֵי מָרָק, אִם (כב) נִתְבַּשֵּׁל, אִם יֵשׁ בָּהֶם (כג) כַּזַּיִת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ תֹּאַר לֶחֶם, מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן; וְאִם אֵין בָּהֶם כַּזַּיִת, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תֹּאַר לֶחֶם, אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא (כד) בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּבְרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ; וְאִם אֵינוֹ מְבֻשָּׁל, אֶלָּא שֶׁהוּא מְחֻבָּר עַל יְדֵי דְּבַשׁ אוֹ מָרָק, אִם יֵשׁ בַּפְּרוּסוֹת כַּזַּיִת מְבָרֵךְ עָלָיו הַמּוֹצִיא, אֲפִלּוּ אֵין לוֹ תֹּאַר לֶחֶם; וְאִם אֵין בָּהֶם כַּזַּיִת, אִם יֵשׁ בָּהֶם תֹּאַר לֶחֶם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא נִכָּר וְיָדוּעַ שֶׁהוּא לֶחֶם, מְבָרֵךְ עָלָיו הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן; וְאִם אֵין בָּהֶם תֹּאַר לֶחֶם, מְבָרֵךְ בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּבְרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ; וְאִם אֵינוֹ לֹא מְבֻשָּׁל וְלֹא מְחֻבָּר, אֶלָּא מְפֹרָר (כה) דַּק דַּק, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ כַּזַּיִת וְלֹא תֹּאַר לֶחֶם, מְבָרֵךְ עָלָיו הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְע''ל סי' קפ''ד כַּמָּה שִׁעוּר אֲכִילָה לְבָרֵךְ עָלֶיהָ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
באר היטב
(כב) נתבשל. דהיינו שנתן הלחם בכלי ראשון אבל אם הניח הפירורין בקערה ועירה עליהם רותחין לא מיקרי נתבשל ב''י מרדכי. וכתב המ''א נ''ל מאחר שיש מחלוקת בי''ד סי' ס''ח אם עירוי מבשל ככלי ראשון לכן יש למנוע שלא לאכול פירורין שעירה עליהם מכ''ר ונראה שיש בו תואר לחם וכ''ש כשאוכל הרבה עד ששבע ממנו דהוי ספק דאורייתא אם יברך ב''ה לכן יברך על פת אחר תחלה כמ''ש סי' קע''ז: (כג) כזית. פי' שבכל פרוסה בפ''ע הוי כזית: (כד) במ''מ. ובכל הני אפי' קבע סעודתו עליו מברך במ''מ כיון דלאו פת הוא כלל וע''ל ס''ק י''ז. איתא בגמרא אם פירר הלחם עד שמחזירן כסולת ואחר כך חזר וגבלן יחד וחזר ואפאן צריך לברך המוציא. וכתב המ''א א''כ אותם שעושים פרימזלי''ך מלחם מפורר או מלחם שרוי במים צריך לברך המוציא כיון שתחלתו היה לחם לא נפק מתורת פת עד שאין בכל א' כזית. ומ''מ אם עירב בהן קמח וטגנן בשומן או לשו בהן צ''ע אם נלך אחר הרוב. ועיין סעיף י''ג. וכנה''ג בשם הש''ך ח''א סי' קס''ג פסק בפשיטות דיברך במ''מ ע''ש. ומיהו אותן המטגנים פרוסות שלימות פשוט דמברך המוציא כמ''ש בש''ע. מ''א ע''ש: (כה) דק דק. דכיון שהוא פת בפני עצמו אינו יוצא לעולם מתורת פת:
באר היטב
(טו) אובליא''ש. נראה שהוא נאפה מבלי גלגול רק שמערב קמח עם מים לישה עבה. ט''ז: (טז) ניבלא''ש. שקורין נאלסינק''י דהיינו שמערבין קמח עם מים בקדירה כמו דייסא ושופכין העיסה על עלי ירקות רחבים ונאפים בתנור עם העלים: (יז) סעודתו. ושיעור קבע הוא ג' או ד' ביצים עיין בספר פרח שושן כלל א' סי' ד' ועיין יד אהרן ע''ל ס''ק ח' מש''ש בשם מ''א. וט''ז העלה דאין לקבוע סעודה ולברך המוציא בכל מינים שבלילתן רכה והם דקים אבל המין שקורין נאלסינק''י מהני קביעות לברך המוציא דהא אינם דקים ע''ש: (יח) הסעודה. פי' שאין אוכלין לשבוע אלא לתענוג או לקינוח להקל מכובד המאכל: (יט) לפניהם. וא''כ כל מיני פת הנזכרים בסעיף ז' טעונים ברכה לפניהם תוך הסעודה כשאוכלין לקינוח והא דקי''ל בירך על הפת פטר את הפרפרת היינו כשבאין להמשיך תאות המאכל. כללא דמילתא כל שאוכל למזון ולתבשיל כגון עפי''ל פלאדין ופאווידלי פלאדין תמיד מחמת הסעודה הם באים וא''צ לברך עליהם תוך הסעודה כי הפרי נעשה תבשיל תוך המולייתא וקימחא עיקר ואין להחמיר וליקח קצת תפוחים מבפנים ולברך עליהם בפה''ע דהוי ברכה לבטלה דקימחא עיקר עיין סי' קע''ז. ודבר שבא לקינוח או לתענוג כגון עוגות דקות או מיני מתיקה שכתב בס''ז צריכה ברכה ואין הפת פוטרתן אא''כ שבאין להמשיך תאות המאכל מ''א. ואפלטק''ס והויז''ן בלאזי''ן שקורין פריטל''ך צריך לברך במ''מ בתוך הסעודה. ט''ז: (כ) המרקחת. היינו כגון מה שמטגנין בפורים נויא''ט על עיסות שאין לברך על אותה עיסה כ''ז שאוכל אותה עם הנוא''ט. אבל אס אוכל העיסה בפ''ע מברך עליה במ''מ דבשעת אפיה לא נאפה בתורת לחם ע''ל ס''ק י''א ט''ז: