ההלכה היומית
יום שישי צו ט' ניסן תשפ"ו
סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין
סעיף י"א

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר דְּפֵרוּרִין שֶׁנּוֹתְנִין (כו) בְּמַיִם וְהַמַּיִם מִתְלַבְּנִים מֵחֲמַת הַפֵּרוּרִין, אָזִיל לֵיהּ תּוֹרִיתָא (פֵּרוּשׁ כְּאִלּוּ אָמַר תֹּאֲרִיתָא כְּלוֹמַר תֹּאַר הַלֶּחֶם) דְּנַהֲמָא וְאֵין מְבָרֵךְ עָלֶיהָ אֶלָּא בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּבְרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ.

באר היטב

(כו) במים. וה''ה הנותנים חתיכות פת שמייבשין על הגחלים בשכר וקורין פעני''ץ נמי דינא הכי של''ה. והיינו שאין בהם כזית בכל א' וכמ''ש בסעיף שאח''ז:

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין
סעיף י"ב

יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁפַּת הַשָּׁרוּי (כז) בְּיַיִן אָדֹם אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּבְרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ, וְנִרְאֶה שֶׁאֵין דְּבָרָיו אֲמוּרִים אֶלָּא בְּפֵרוּרִין אוֹ בִּפְרוּסוֹת, שֶׁאֵין בְּכָל אַחַת כַּזַּיִת.

באר היטב

(כז) ביין אדום. שעי''ז נשתנה צורתו אבל בלבן הוי דינו עד שיתלבן היין מחמת הפת כמ''ש בסעיף שלפני זה ולענין אם חייב לברך על היין נראה דאזלינן בתר העיקר אם היין עיקר ואכילת הפת בתוכו למתק את השתיה מברך על היין ופוטר את הפת ואם הפת עיקר והיין למתק לו האכילה מברך על הפת ופוטר את היין ואם שתיהם עיקרים מברך על שניהם על הפת במ''מ ועל היין בורא פרי הגפן ע''ת ועיין מ''א ס''ק למ''ד:

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין
סעיף י"ג

אֲפִלּוּ דָּבָר שֶׁבְּלִילָתוֹ (פֵּרוּשׁ לִישַׁת הַקֶמַח בְּמַיִם) עָבָה, אִם בִּשְּׁלוֹ אוֹ טִגְּנוֹ אֵין מְבָרֵךְ עָלֶיהָ הַמּוֹצִיא, אֲפִלּוּ שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ תּוֹרִיתָא (כח) דְּנַהֲמָא וַאֲפִלּוּ נִתְחַיְּבָה (כט) בְּחַלָּה, דְּבִרְכַּת הַמּוֹצִיא אֵינוֹ הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר שְׁעַת אֲפִיָּה; וְיֵשׁ חוֹלְקִין וְאוֹמְרִים דְּכָל שֶׁתְּחִלַּת הָעִסָה עָבָה, אֲפִלּוּ רִכְּכָהּ אַחַר כָּךְ בְּמַיִם וַעֲשָׂאָהּ סֻפְגָּנִין (פֵּרוּשׁ עִסָה שֶׁלָּשׁוּהָ וַעֲשָׂאוּהָ כְּמִין סְפוֹג) וּבִשְּׁלָהּ בְּמַיִם אוֹ טִגְּנָהּ בְּשֶׁמֶן, מְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם הַמּוֹצִיא וְנָהֲגוּ (ל) לְהָקֵל, וִירֵא שָׁמַיִם יֵצֵא יְדֵי שְׁנֵיהֶם, וְלֹא יֹאכְלֵם אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ עַל לֶחֶם אַחֵר תְּחִלָּה. הגה: וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בִּדְאִית בֵּהּ לְאַחַר אֲפִיָּה תֹּאַר לֶחֶם (לְשׁוֹן הַטּוּר וְהַפּוֹסְקִים), אֲבָל אִי לֵית בֵּיהּ תֹּאַר לֶחֶם כְּגוֹן לאקשי''ן שֶׁקּוֹרִין בְּל''א ורומזלי''ף, לְכֻלֵּי עָלְמָא אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם הַמּוֹצִיא וְלֹא ג' בְּרָכוֹת, דְּלֹא מִקְרֵי לֶחֶם; אֲבָל פשטיד''א (לא) וקרעפלי''ף מִקְרֵי תֹּאַר לֶחֶם (מָרְדְּכַי פֶּרֶק כָּל שָׁעָה) וְאֵין לְאָכְלָם אֶלָּא אִם כֵּן בֵּרַךְ עַל שְׁאָר הַפַּת תְּחִלָּה. וְכָל זֶה לֹא מַיְרֵי אֶלָּא בְּעִסָּה שֶׁאֵין בָּהּ שֶׁמֶן וּדְבַשׁ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, אֶלָּא שֶׁמְּטֻגָּן בָּהֶן, אֲבָל אִם נִלּוֹשׁ בָּהֶן כְּבַר נִתְבָּאֵר דִּינוֹ אֵצֶל פַּת הַבָּאָה בְּכִיסְנִין.

באר היטב

(כח) דנהמא. פי' כגון שאפאו באלפס אפ''ה לא הוי לחם ול''ד למ''ש בסעיף י' דהתם הוי לחם מעיקרא לכן כל זמן שיש בו תואר לחם לא נפיק מתורת לחם ועי' סי''ד בהג''ה דמעט משקה לא מיקרי משקה: (כט) בחלה. פי' למ''ד דחייב בחלה אבל אנן קי''ל דפטורה כמ''ש בי''ד סי' שכ''ט עיין מ''א: (ל) להקל. פי' שאין מברכין המוציא רק במ''מ ומ''מ נ''ל שאם שבע ממנו הוי ספק דאורייתא וצריך לברך בה''מ מספק כמ''ש סי' קפ''ד ס''ד מ''א: (לא) וקרעפלי''ך. פי' שממולאין בבשר דאלו ממולאים במיני פירות הוי כיסנין כמ''ש ס''ז אפי' נאפה בתנור מ''א. וט''ז כתב דלעולם הוי כיסנין אפילו ממולאים בבשר ע''ש ועמ''ש בס''ק ד':

יום שישי צו ט' ניסן תשפ"ו

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן