גָּמַר סְעוּדָתוֹ וְנָטַל יָדָיו מַיִם אַחֲרוֹנִים, אֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱכֹל (א) וְלֹא לִשְׁתּוֹת, עַד שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן; וְאִם אָמַר: הַב לָן (ב) וּנְבָרֵךְ, הָוֵי הֶסַח הַדַּעַת וְאָסוּר לוֹ לִשְׁתּוֹת אֶלָּא אִם כֵּן יְבָרֵךְ עָלָיו תְּחִלָּה, וַאֲכִילָה דִּינָהּ כִּשְׁתִיָּה לְהָרֹא''שׁ; אֲבָל לְהר''ר יוֹנָה וְהָרַ''ן אֲכִילָה שָׁאנֵי, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁסִלֵּק יָדוֹ מִלֶּאֱכֹל וַאֲפִלּוּ סִלְּקוּ הַשֻּׁלְחָן אִם רָצָה לַחֲזֹר לַאֲכִילָתוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ פַּעַם אַחֶרֶת, שֶׁכָּל שֶׁלֹּא נָטַל יָדָיו לֹא נִסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי מֵאֲכִילָה.

מִי שֶׁסוֹמֵךְ עַל שֻׁלְחַן אֲחֵרִים, אֲפִלּוּ אָמַר: הַב לָן וּנְבָרֵךְ, לָא הָוֵי הֶסַח (ג) הַדַּעַת עַד שֶׁיֹּאמַר (ד) בַּעַל הַבַּיִת.

אִם לֹא אָמַר הַב לָן וּנְבָרֵךְ וְגַם לֹא נָטַל יָדָיו (ה) מִשֶּׁנָּטַל הַכּוֹס לְבָרֵךְ, הָוֵי הֶסַח הַדַּעַת.