אֱגוֹז גָּמוּר הַמְטֻגָּן בִּדְבַשׁ וְנִקְרָא נואינד''ו ר''ל (כב) נויאי''ט, מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ.
אֱגוֹז (כג) רַךְ שֶׁמְּבַשְּׁלִים בִּדְבַשׁ וְקוֹרְאִין לוֹ נואיס מושקאד''ה, מְבָרֵךְ עָלָיו שֶׁהַכֹּל. הגה: וְכֵן אוֹתָם אֱגוֹזִים שֶׁמְּבַשְּׁלִים בִּדְבַשׁ בְּעוֹדָם יְרֻקִּים, מְבָרְכִים שֶׁהַכֹּל (רבי' יְרוּחָם נָתִיב י''ז ח''ב וּבֵית יוֹסֵף).
באר היטב
(כג) רך. דקודם הטיגון אינו ראוי לאכילה דמר הוא ולא נטעי אינשי אדעתא דהכי ב''י וכתב הט''ז ואיני מבין מ''ש רמ''א וכן אותם אגוזים וכו' דגם אגוז רך מיירי בענין זה. ומ''א הגיה דצ''ל והן אותם וכו' ע''ש:
עַל הסוקא''ר מְבָרֵךְ (כד) שֶׁהַכֹּל וְכֵן הַמּוֹצֵץ קָנִים מְתוּקוֹת שֶׁהַכֹּל.
באר היטב
(כד) שהכל. ודעת הטור דיברך בורא פרי העץ וכתב הט''ז ונראה פשוט שאם יש לפניו פרי אחר שיברך עליו יצא גם על הסוקא''ר דדעת הטור עיקר:
באר היטב
(כב) נויאי''ט. דהאגוז עיקר והדבש אינו בא רק למתקו: