כָּל אֵלּוּ הַבְּרָכוֹת צָרִיךְ שֶׁלֹּא יַפְסִיק בֵּין בְּרָכָה לַאֲכִילָה. הגה: יוֹתֵר מִכְּדֵי (ב) דִּבּוּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט); וְצָרִיךְ לְהַשְׁמִיעַ לְאָזְנָיו, וְאִם לֹא הִשְׁמִיעַ, יָצָא וּבִלְבַד שֶׁיּוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו; וְנֶאֱמָרִים בְּכָל לָשׁוֹן; וְלֹא יְבָרֵךְ עָרֹם, עַד שֶׁיְּכַסֶה עֶרְוָתוֹ; בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאִישׁ. אֲבָל אִשָּׁה יוֹשֶׁבֶת וּפָנֶיהָ שֶׁל מַטָּה טוּחוֹת בַּקַּרְקַע, כִּי בָּזֶה מִתְכַּסָה עֶרְוָתָהּ וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ע''ד סָעִיף ד'; וַאֲפִלּוּ אִם אֵינוֹ עָרֹם, אִם לִבּוֹ רוֹאֶה אֶת הָעֶרְוָה אוֹ שֶׁרֹאשׁוֹ מְגֻלֶּה, אָסוּר לְבָרֵךְ.
כָּל דָּבָר שֶׁמְּבָרֵךְ עָלָיו לְאָכְלוֹ אוֹ לְהָרִיחַ בּוֹ, צָרִיךְ לְאָחֲזוֹ (ג) בִּימִינוֹ כְּשֶׁהוּא מְבָרֵךְ.
באר היטב
(ג) בימינו. ואל יתחוב בסכין רמ''מ:
באר היטב
(ב) דבור. פי' כדי דיבור שאילת שלום תלמיד לרב דהיינו שלום עליך רבי ומורי ושתיקה לא הוי הפסק בדיעבד אפילו בזמן מרובה עיין מ''א: