הָרוֹאֶה חַכְמֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁחֲכָמִים בְּחָכְמוֹת (ד) הָעוֹלָם, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁנָּתַן מֵחָכְמָתוֹ לְבָשָׂר וָדָם.
עַל (ה) מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו; וְעַל מַלְכֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמֵר, בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן מִכְּבוֹדוֹ לְבָשָׂר וָדָם.
באר היטב
(ה) מלכי ישראל. אפי' סומא אומר. ברכות דף (נ''א) [נ''ח]:
מִצְוָה לְהִשְׁתַּדֵּל לִרְאוֹת (ו) מְלָכִים, אֲפִלּוּ מַלְכֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם.
באר היטב
(ו) מלכים. אם אינם הולכים שם עם הע''ז עי' ס''ח. השלטונין שאין עליהם עול מלך לשנות דבריהם ודן והורג במשפט מברך עליהם. ועל השרים שממנה המלך בכל עיר ועיר טוב לברך בלא שם ומלכות כנה''ג בשם הרדב''ז ומ''א. אם רואה פעם אחת המלך אל יבטל יותר מלימודו לראותו אם לא שבא בחיל יותר ובכבוד גדול יותר ס''ח מ''א. ברמב''ם ספ''ג דאבל כתב שמותר לטמא בטומאה של דבריהם מפני כבוד מלכים או מפני כבוד הבריות כגון לנחם אבל עיין מ''א:
באר היטב
(ד) העולם. ואם אינם חכמים אלא בדתם אין מברך עליהם. מ''א: