הָרוֹאֶה בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל (ז) בְּיִשּׁוּבָן, כְּגוֹן בְּיִשּׁוּב בַּיִת שֵׁנִי, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם מַצִּיב גְּבוּל אַלְמָנָה; בְּחֻרְבָּנָן, אוֹמֵר: בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת.
הָרוֹאֶה בָּתֵּי עַכּוּ''ם בְּיִשּׁוּבָן, אוֹמֵר: בֵּית גֵּאִים יִסַח ה' (מִשְׁלֵי טו, כה) בְּחֻרֻבָּנָן אוֹמֵר: אֵל נְקָמוֹת ה' (תְּהִלִּים צד, א).
הָרוֹאֶה (ח) קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין וכו', וְעַל קִבְרֵי עַכּוּ''ם אוֹמֵר: בּוֹשָׁה אִמְּכֶם וְגו' (יִרְמִיָּה נ, יב).
באר היטב
(ח) קברי ישראל. אפי' על קבר אחד יברך הרדב''ז. אבל בהלק''ט ח''א סי' רי''ב חולק וכ' דעל קבר אחד אינו מברך ע''ש. כ' בדרשות מהר''ש כשהיה הולך על הקבר היה אומר יהי רצון שתהא מנוחתו של פלוני פה בכבוד וזכותו יעמוד לי. עוד כתב מה שתולשין עשב או צרור ומשימין על מצבה אינו אלא משום כבוד המת להראות שהוא היה על קברו וכ' בר''מ שיניח ידו על הקבר ע''ש:
באר היטב
(ז) בישובן. דוקא בא''י ולא בח''ל. (ובס' אליהו רבה פסק דוקא בבתי כנסיות וכן בבית כותים מיירי בהכי כדעת הרי''ף. וכ''כ רש''ל ובכל בו ובס' זכרון):