כָּל בִּרְכוֹת הָרְאִיָּה, אִם חָזַר וְרָאָה (ט) אוֹתוֹ דָּבָר בְּתוֹךְ ל' יוֹם, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ.
הָרוֹאֶה אֶת (א) חֲבֵרוֹ לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אוֹמֵר: שֶׁהֶחֱיָנוּ, וְאַחַר י''ב חֹדֶשׁ מְבָרֵךְ: (ב) מְחַיֵּה מֵתִים, וְהוּא שֶׁחָבִיב עָלָיו הַרְבֵּה וְשָׂמֵחַ בִּרְאִיָּתוֹ.
באר היטב
(א) חבירו וכו'. והכל בשם ומלכות ובתשו' פנים מאירות סי' ס''ו כתב דברכת מחיה מתים א''צ לברך בשם ומלכות כיון דנוסח ברכה זו היא בתפלת י''ח ושם לא נזכר מלכות ע''ש. ואין חילוק בין זכרים לנקבות ב''י בשם תשובת הרשב''א מהררמ''י עטרת זקנים. אם בתוך למ''ד קיבל ממנו כתב אפ''ה מברך שהחיינו. אבל מחיה מתים לא יאמר אם קיבל כתב בתוך י''ב חדש. הלק''ט ח''א סי' ר''כ: (ב) מחיה מתים. ואז אין מברך שהחיינו. ב''ח:
מִי שֶׁלֹּא רָאָה אֶת חֲבֵרוֹ (ג) מֵעוֹלָם, וְשָׁלַח לוֹ כְּתָבִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בִּרְאִיָּתוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל רְאִיָּתוֹ. הגה: יֵשׁ אוֹמְרִים מִי שֶׁנַּעֲשֶׂה בְּנוֹ בַּר מִצְוָה, יְבָרֵךְ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם (ד) שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה (מַהֲרִי''ל בְּשֵׁם מָרְדְּכַי וּבְר''ר פ' תּוֹלְדוֹת), וְטוֹב לְבָרֵךְ בְּלֹא שֵׁם וּמַלְכוּת (דַּעַת עַצְמוֹ).
באר היטב
(ג) מעולם. דכיון דלא ראהו אינו אוהבו כ''כ: (ד) שפטרני. דעד עכשיו נענש האב כשחטא הבן בשביל שלא חנכו ובלבוש פירש איפכא דעד עתה הבן נענש בעון האב. מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה ילקוט חדש בליקוטים סי' כ''ט. וכתב המ''א דמשמע דהיינו ביום שנכנס לשנת י''ד. וביש''ש פ''ז דב''ק כ' דאם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפי' אינו באותו יום עי' סי' נ''ג סעיף י':
באר היטב
(ט) אותו דבר. ודוקא כשראה אותו מלך אבל אם ראה מלך אחר צריך לברך רדב''ז. וה''ה אם ראה קברות אחר וכן כל כיוצא בזה: