לֹא יִבְעֹל וְהוּא שָׂבֵעַ אוֹ רָעֵב, אֶלָּא כְּשֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו; וְלֹא יִבְעֹל מְעֻמָּד, וְלֹא מְיֻשָּׁב, וְלֹא בְּבֵית הַמֶּרְחָץ, וְלֹא בְּיוֹם שֶׁנִּכְנָס לַמֶּרְחָץ, וְלֹא בְּיוֹם הַקָּזָה, וְלֹא בְּיוֹם יְצִיאָה לַדֶּרֶךְ אוֹ בִּיאָה מִן הַדֶּרֶךְ, וְלֹא לִפְנֵיהֶם, וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם. (וְהָא דִּבְרֵישׁ הַסִימָן שֶׁחַיָּב לְפָקְדָהּ, אַיְרֵי כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב אוֹ יוֹשֵׁב בְּקָרוֹן, וְכָאן אַיְרֵי (כג) בִּמְהַלֵּךְ) (מַהַרְשַׁ''ל).
הַמְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ עַל מִטָּה שֶׁתִּינוֹק (כד) יָשֵׁן עָלֶיהָ, אוֹתוֹ תִּינוֹק נִכְפֶּה; וְלֹא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלֹא הָוֵי בַּר שַׁתָּא, אֲבָל הָוֵי בַּר שַׁתָּא לֵית לָן בָּהּ; וְלֹא אֲמָרָן, אֶלָּא דְּגַנֵּי לַהֲדֵי כַּרְעֵיהּ (פי' שֶׁיָּשֵׁן לְרַגְלָיו), אֲבָל גַּנֵּי לַהֲדֵי רֵישֵׁיהּ לֵית לָן בָּהּ; וְלֹא אֲמָרָן אֶלָּא דְּלֹא מַנַּח יָדֵיהּ עָלֵיהּ, אֲבָל מַנָּח יָדֵיהּ עָלֵיהּ, לֵית לָן בָּהּ.
באר היטב
(כד) ישן עליה. אשה מינקת לא תינק בנה אחר התשמיש עד שיעור הלוך ב' מילין. זוהר. וכשיוצא מבית הכסא קבוע לא ישמש כל אותו השעה משום ששד של בית הכסא מדבק בו ואשה שמאחרת טבילתה לצער בעלה עבירה גדולה בידה וגרמה כמה רעות. זוהר ע''ת. כ' של''ה כשירצה להזדווג יזכור הקדושים אשר בארץ ותמיד יהא אצל מטתו כלי מים ויטלו ידיהם קודם התשמיש ואחריו וכשמתעורר בקושי אבר בחלום יזהר שלא לבעול אז כי הבנים יהיו פגומים ח''ו ואף אם היא מעוברת תלד רוחין בישין. האר''י ז''ל:
מִטָּה שֶׁיָּשֵׁן (כה) בָּהּ עִם אִשְׁתּוֹ, צָרִיךְ שֶׁתְּהֵא רֹאשָׁהּ וּמַרְגְּלוֹתֶיהָ זֶה לְצָפוֹן וְזֶה לְדָרוֹם.
באר היטב
(כה) בה. אסור לשים ספר על מטה שישן עליו ובפרט שישן עם אשתו כי שכבת זרע עליו. כתב של''ה יזהרו אב ואם שלא יעשו מורא לתינוק מדבר טמא לומר חתול או כלב תקח להתינוק דיש חשש היזק להתינוק:
באר היטב
(כג) במהלך. ומ''א כ' דכאן איירי מצד הרפואה. ובס''ח איירי מצד הדין ואם יכול לפייסה עד שתמחול ש''ד ע''ש: