ההלכה היומית
יום שני שופטים כז' אב תשפ"ו
סימן רמג - דין המשכיר שדה ומרחץ לעכו''ם
סעיף ב'

אֲפִלּוּ מֶרְחָץ אוֹ תַּנּוּר, אִם הִשְׂכִּירָם שָׁנָה אַחַר שָׁנָה וְנִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר עַל יְדֵי כָּךְ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים אֶלָּא לְהַשְׂכִּירָם, וְכֵן אִם מִנְהַג רֹב אַנְשֵׁי אוֹתוֹ הַמָּקוֹם לְהַשְׂכִּירָם אוֹ לִתְּנָם בַּאֲרִיסוּת, מֻתָּר לְהַשְׂכִּירָם לְכוּתִי אוֹ לִתְּנָם לוֹ בַּאֲרִיסוּת. הגה: וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם הָאָסוּר, אִם אֵין הַמֶּרְחָץ אוֹ הַתַּנּוּר שֶׁל יִשְׂרָאֵל רַק שְׂכָרָם (ב) מִכּוּתִי וְחָזַר וְהִשְׂכִּירָם לְכוּתִי, שָׁרֵי, דְּאֵין שֵׁם הַיִּשְׂרָאֵל נִקְרָא עָלָיו (ב''י בְּשֵׁם גְּאוֹנִים). וְכֵן אִם יֵשׁ מֶרְחָץ בְּבֵית דִּירָה, וְאֵין רוֹחֲצִין בַּמֶּרְחָץ רַק אוֹתָן (ג) שֶׁבְּבֵיתוֹ וְהֵם יוֹדְעִים שֶׁשָּׂכְרוּ כּוּתִי, שָׁרֵי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי''א וְר''ח וְאוֹר זָרוּעַ). וְאִם עָבַר וְהִשְׂכִּירוֹ בַּמָּקוֹם הָאָסוּר, (ד) יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁשְּׂכָרוֹ מֻתָּר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגְּאוֹנִים), וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָסוּר, וְכֵן עִקָּר (מָרְדְּכַי פ''ק דְּשַׁבָּת וְע''ל סוֹף סִימָן רמ''ה).

באר היטב

(ב) מעכו''ם. בב''י כתב אפי' קנאו מנכרי שרי להשכירו כיון שעדיין לא ישב בה ולא נקרא שמו עליו ע''כ נראה להתיר אף בקנה. מ''א: (ג) שבביתו. צ''ע הא כתוב בסי' רמ''ד דאפי' דר בין העכו''ם יש לחוש לאורחים הבאים שם ה''נ ניחוש לזה ועוד הא קי''ל דכל שאסרו רז''ל משום מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסור ט''ז ע''ש. והמ''א האריך והעלה דתרתי בעינן דעומד ברשות אחר בפני עצמו. ושלא יהא רוחצין בו אלא שכניו ע''ש (ובס' אליהו רבה מתרץ קושית מ''א והעלה כדעת רמ''א ע''ש): (ד) וי''א שאסור. ב''ח כתב דלא פליגי דבמקום דמותר מדינא אלא משום מראית עין אסרו שכרו מותר ומ''מ דוקא בהבלעה אבל אם הביא שכר שבת לבדו אסור כמ''ש ס''ס רמ''ה:

סימן רמד - איזה מלאכות יכול העכו''ם לעשות בעד הישראל
סעיף א'

פּוֹסֵק אָדָם (פֵּרוּשׁ מַתְנֶה) עִם הַעַכּוּ''ם עַל הַמְּלָאכָה, וְקוֹצֵץ דָּמִים, וְהָאֵינוֹ יְהוּדִי עוֹשֶׂה (א) לְעַצְמוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּשַׁבָּת, מֻתָּר; בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּצִנְעָה, שֶׁאֵין מַכִּירִים הַכֹּל שֶׁזּוֹ הַמְּלָאכָה הַנַּעֲשֵׂית בְּשַׁבָּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל הִיא, אֲבָל אִם הָיְתָה יְדוּעָה וּמְפֻרְסֶמֶת, אָסוּר שֶׁהָרוֹאֶה אֶת הָאֵינוֹ יְהוּדִי עוֹסֵק אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁקָּצַץ, וְאוֹמֵר שֶׁפְּלוֹנִי שָׂכַר (ב) הַעַכּוּ''ם לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּשַׁבָּת; לְפִיכָךְ הַפּוֹסֵק עִם הָאֵינוֹ יְהוּדִי לִבְנוֹת לוֹ (ג) חֲצֵרוֹ אוֹ כָּתְלוֹ, אוֹ (ד) לִקְצֹר לוֹ שָׂדֵהוּ, אִם הָיְתָה הַמְּלָאכָה בַּמְּדִינָה אוֹ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, אָסוּר לוֹ לְהַנִּיחַ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, מִפְּנֵי הָרוֹאִים שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁפָּסַק; הגה: וַאֲפִלּוּ אִם דָּר בֵּין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, יֵשׁ לָחוּשׁ לָאוֹרְחִים הַבָּאִים שָׁם, אוֹ (ה) לִבְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁיַּחְשְׁדוּ אוֹתוֹ (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת אַשְׁכְּנַזִּים); וְאִם הָיְתָה הַמְּלָאכָה חוּץ לַתְּחוּם, וְגַם אֵין עִיר אַחֶרֶת בְּתוֹךְ תְּחוּמוֹ שֶׁל מָקוֹם, שֶׁעוֹשִׂים בּוֹ מְלָאכָה, מֻתָּר. וְעַכּוּ''ם שֶׁהִכְנִיס צֹאן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְדִיר שָׂדֵהוּ עַיֵּן לְעֵיל סִימָן תקל''ז סָעִיף י''ד.

באר היטב

(א) לעצמו. פי' דאין קפידא לישראל בזה דאם לא יעשהו היום יעשהו למחר: (ב) העכו''ם. כלומר ששכרו לימים וזה אסור מדינא: (ג) חצירו. התוס' ספ''ק דע''א בשם ר''ת כתב דר''ת היה מתיר לבנות בית ע''י נכרי בקבלנות כיון דאין שבח לישראל במה שבונה בשבת כמו בשדה דאריס אריסותיה עביד ה''נ בזה דעכו''ם עושה קבלנות שלו. אבל ר''י אוסר מטעם שנזכר בסעיף זה ור''ת בעצמו לא סמך על הוראתו כשבנה ביתו. וכתב הגהת (מיימון) [מרדכי] דהשפחות אסורות לעשות מלאכה בבית ישראל בשבת והטעם מפני הרואים שלא יאמרו מלאכה של ישראל היא עושה: (ד) לקצור. אע''ג דדרך שדה לאריסות וא''כ יסברו שלקחה באריסות כמ''ש סי' רמ''ג י''ל דש''ה כשיחקרו יוודע להם האמת שקבלו באריסות אבל הכא שיראו בעת הקציר שאין העכו''ם נוטל בריוח ידעו דלאו אריס הוא ויחשדוהו ששכיר יום הוא: (ה) לב''ב. עיין סי' רמ''ג ס''ק ג' שסותר זה ויש להחמיר כהך דהכא ט''ז. ומ''א מיישב ע''ש. פה בעירנו נוהגין היתר לשכור עכו''ם בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב והעכו''ם עושים המלאכה בשבת נ''ל משום דבשל רבים ליכא חשדא אבל בשכיר יום פשיטא דאסור וא''כ היה נראה להתיר לבנות בית הכנסת בשבת בקבלנות ומ''מ ראיתי שהגדולים לא רצו להתירו כי בזמן הזה אין העכו''ם מניחים לשום אדם לעשות מלאכה בפרהסיא ביום חגם ואם נניח אנחנו לעשות איכא חילול השם אבל תיקון הרחוב אין נקרא ע''ש ישראל כ''כ ומ''מ במקום שאין נוהגין היתר ברחוב אין להקל מ''א ונ''ל שאם ח''ו יש חשש שיתבטל הבית הכנסת מלבנות שרי בקבלנות עיין סימן תקמ''ד ס''א ודוק:

סימן רמד - איזה מלאכות יכול העכו''ם לעשות בעד הישראל
סעיף ב'

לִפְסֹל הָאֲבָנִים וּלְתַקֵּן הַקּוֹרוֹת, אֲפִלּוּ בְּבֵיתוֹ שֶׁל אֵינוֹ יְהוּדִי אָסוּר, כֵּיוָן דִּלְצֹרֶךְ מְחֻבָּר הוּא; וְאִם עָשׂוּ כֵן, לֹא יְשַׁקְּעֵם בְּבִנְיָן. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אֵינוֹ מְפֻרְסָם שֶׁהוּא שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שָׁרֵי (כָּל בּוֹ).

יום שני שופטים כז' אב תשפ"ו

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן