מֻתָּר לְהַפְלִיג בִּסְפִינָה אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אִם הוֹלֵךְ לִדְבַר (א) מִצְוָה; וּפוֹסֵק עִמּוֹ שֶׁיִּשְׁבֹּת, וְאִם אַחַר כָּךְ לֹא יִשְׁבֹּת אֵין בְּכָךְ כְּלוּם; אֲבָל לִדְבַר הָרְשׁוּת אֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה פָּחוֹת מִג' (ב) יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת. הגה: אֲבָל קֹדֶם (ג) שְׁלֹשָׁה יָמִים שָׁרֵי, אֲפִלּוּ בִּסְפִינָה שֶׁמּוֹשְׁכִים אוֹתָהּ עַל יְדֵי בְּהֵמוֹת, וַאֲפִלּוּ אֵין בְּגֹבַהּ הַמַּיִם (ד) י' טְפָחִים (מַהֲרִי''ק שֹׁרֶשׁ מ''ה) וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַיִּשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת אַחַר כָּךְ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת לְהוֹלִיךְ הַסְּפִינָה (ריב''ש סִימָן קנ''ב). וְאִם הוּא דֶּרֶךְ מוּעָט, כְּמוֹ מִצֹּר לְצִידוֹן שֶׁאֵין בֵּינֵיהֶם כִּי אִם מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד, מֻתָּר לְהַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת בַּבֹּקֶר, מִפְּנֵי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּיעַ (ה) שָׁם קֹדֶם הַשַּׁבָּת; וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַפְלִיג בְּעֶרֶב שַׁבָּת כְּלָל, אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ מוּעָט, אֵין מַפְלִיגִין.
הָא דְּאֵין מַפְלִיגִין בִּסְפִינָה בְּפָחוֹת מִשִּׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת, הַטַּעַם מִשּׁוּם עֹנֶג שַׁבָּת, שֶׁכָּל שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים יֵשׁ לָהֶם צַעַר (ו) וּבִלְבּוּל; וְדַוְקָא לְמַפְלִיגִים בַּיַּמִּים הַמְּלוּחִים, אֲבָל בִּנְהָרוֹת אֵין שׁוּם צַעַר לַמַּפְלִיגִים בָּהֶם, וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְהַפְלִיג בָּהֶם אֲפִלּוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְהוּא שֶׁלֹּא יְהֵא יָדוּעַ לָנוּ שֶׁאֵין בְּעָמְקָם עֲשָׂרָה טְפָחִים, אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיָּדוּעַ לָנוּ שֶׁמִּקַּרְקַע (ז) הַסְפִינָה לְקַרְקַע הַנָּהָר פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אָסוּר לָצֵאת חוּץ (ח) לַתְּחוּם מִשּׁוּם אִסוּר תְּחוּמִין. הגה: וְכֵן בִּסְפִינָה שֶׁיִּצְטָרֵךְ הַיִּשְׂרָאֵל לָבֹא לִידֵי מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, אָסוּר לִכָּנֵס בָּהּ שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם הַשַּׁבָּת, אֲפִלּוּ הֵם נְהָרוֹת הַנּוֹבְעִים וְהִיא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה (ריב''ש סִימָן קנ''ב מַהֲרִי''ק), אֲבָל אֵין אִסּוּר בְּמַה שֶּׁהַבְּהֵמוֹת מוֹשְׁכוֹת הַסְּפִינָה בִּשְׂפַת הַנָּהָר, וְלֹא דָּמִי לַהֲלִיכָה בְּקָרוֹן (ט) שֶׁאָסוּר.
באר היטב
(ו) ובלבול. ולדבר מצוה שרי דהעוסק במצוה פטור מן המצוה: (ז) הספינה. פי' אע''פ שהמים עמוקים י' אם הספינה משוקעת במים והוא יושב למטה מי' נמצא מהלך למטה מי' ואפי' יושב למעלה אסור כיון שהספינה רחבה ד' כמ''ש סי' ת''ד ע''ש עיין מ''א: (ח) לתחום. ותוך התחום שרי ולא גזרינן שמא יצא חוץ לתחום. מ''א: (ט) שאסור. דבקרון אסור שמא ירד מן הקרון וילך באיסור וזה אין שייך כאן ט''ז. ומ''א כתב דבקרון אסור משום שמא יחתוך זמורה אבל הכא הבהמות הולכין למרחוק ולא שייך שמא יחתוך זמורה:
הֵיכָא דְּמֻתָּר לְהַפְלִיג מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אִם נִכְנַס בִּסְפִינָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְקָנָה בָּהּ (י) שְׁבִיתָה, אַף עַל פִּי שֶׁמַּפְלֶגֶת בְּשַׁבָּת, מֻתָּר וְהוּא שֶׁלֹּא יֵצֵא מֵהַסְפִינָה מֵעֵת שֶׁקָּנָה שְׁבִיתָה. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דַּאֲפִלּוּ יָצָא מִן הַסְּפִינָה, שָׁרֵי, דְּמֵאַחַר שֶׁקָּנָה בָּהּ שְׁבִיתָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת מֻתָּר אַחַר כָּךְ לִכָּנֵס בָּהּ בְּשַׁבָּת וּלְהַפְלִיג. יֵשׁ שֶׁעוֹשִׂין (יא) קִדּוּשׁ בַּסְּפִינָה, וְאַחַר כָּךְ חוֹזְרִים לְבֵיתָם וְלָנִים שָׁם, וּלְמָחָר חוֹזְרִין לַסְּפִינָה וּמַפְלִיגִין, וְכֵן נָהֲגוּ בִּקְצָת מְקוֹמוֹת וְאֵין לִמְחוֹת (רַ''ן פ''ק דְּשַׁבָּת וְריב''ש סִימָן י''ז קט''ו קנ''ב) וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן של''ט וְת''ד.
באר היטב
(י) שביתה. אפי' חל י''ט ע''ש שרי לקנות שביתה עי' סי' תי''ו: (יא) קידוש. לפרסומי מילתא. ובעינן דוקא שישב שם בין השמשות מ''א. כתב משפטי צדק נתפשט המנהג בזמנינו להפליג בספינה בשבת ואין להתיר כשהספינה הולכת בשביל ישראל דלכ''ע אסור ואין לחלק באיסור זה בין יו''ט לשבת אפי' ביו''ט שני ואפילו בצינעה אסור וכ''כ מהר''א ששון עיין כנה''ג (וע''ת) [עולת שבת] ומ''א:
באר היטב
(א) מצוה. אבל בשבת אסור דהא לא יוכל לפסוק עמו שישבות עס''ג. (ובס' אליהו רבה חולק על מ''א בזה והוכיח דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת והטור דוקא לכתחלה קאמר שיפסוק עמו שישבות ואם אינו אפשר מותר בלא פיסוק ע''ש): (ב) ימים. דהיינו ביום רביעי בשבת אסור עיין סעיף ד'. וה''ה בי''ט שני אין מפליגין עיין יד אהרן שהאריך ובחות יאיר סי' קי''ב: (ג) ג' ימים. היינו ביום ג': (ד) י'. דה''א יש איסור תחומין קמ''ל דלא והטעם כיון שהתחיל בהיתר: (ה) שם. כלומר כשיש רוח טוב הולכין ביום א' אעפ''י שעכשיו אין רוח טוב שרי להלוך בע''ש. ב''י ד''מ: