פֵּרוֹת שֶׁנֶּאֱכָלִין חַיִּין, מֻתָּר לִתְּנָם סְבִיב הַקְּדֵרָה אַף עַל פִּי שֶׂאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּצָּלוּ קֹדֶם (ד) חֲשֵׁכָה; וּמִיהוּ צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יַחֲזִיר הַכִּסוּי אִם נִתְגַּלָּה מִשֶּׁחָשְׁכָה, וְשֶׁלֹּא לְהוֹסִיף עָלָיו עַד שֶׁיִּצָּלוּ, מִפְּנֵי (ה) שֶׁמְּמַהֵר לִגְמֹר בִּשּׁוּלָם בְּשַׁבָּת.
אֵין נוֹתְנִין סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה פַּת בַּתַּנּוּר, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ (פִּי' שֶׁיַּעֲלֶה עַל פְּנֵי הַלֶּחֶם קְרוּם וּקְלִפָּה מֵחֲמַת הָאֵשׁ) פָּנֶיהָ הַמְדֻבָּקִים בַּתַּנּוּר; וְלֹא חֲרָרָהּ עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָּנֶיהָ שֶׁכְּנֶגֶד הָאֵשׁ. הגה: וְכָל שֶׁפּוֹרְסָהּ וְאֵין הַחוּטִין נִמְשָׁכִין, קָרוּי קְרִימַת פָּנִים (הגה''מ פ''ג); ופשטיד''א אוֹ (ו) פלאדי''ן, צָרִיךְ שֶׁיִּקְרְמוּ פָּנֶיהָ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה, וְיִתְבַּשֵּׁל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ כְּמַאֲכַל בֵּן דְּרוֹסַאי (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ''ג וסה''ת וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי). וְאִם נָתַן אוֹתָם סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה וְלֹא קָרְמוּ פְּנֵיהֶם, אִם בְּמֵזִיד, אָסוּר עַד מ ''ש בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ; וְאִם (ז) בְּשׁוֹגֵג, אִם אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, מֻתָּר לוֹ לִרְדּוֹת מִמֶּנּוּ מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים שֶׁאֵין לָהֶם מַה יֹּאכְלוּ: בֹּאוּ וּרְדוּ לָכֶם מְזוֹן שָׁלֹשׁ (ח) סְעֻדּוֹת. וּכְשֶׁהוּא רוֹדֶה, לֹא יִרְדֶּה בְּמַרְדֶּה (פי' בְּרַחַת וּבְמִזְרֶה תַּרְגּוּם מַרְדֶּה פאל''ה בְּלַעַ''ז), אֶלָּא בְּסַכִּין וְכַיּוֹצֵא בּוֹ, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה בַּחֹל; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לִרְדּוֹת בְּשִׁנּוּי, יִרְדֶּה בְּמַרְדֶּה; וְאִם נְתָנָהּ בִּכְדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָּנֶיהָ, כֵּיוָן דְּלֹא עָבַד אִסוּרָא, וְצֹרֶךְ שַׁבָּת הוּא, רוֹדֶה כְּדַרְכּוֹ. וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַיּוֹם, אָסוּר אֲפִלּוּ (ט) בְּשִׁנּוּי. הגה: וְכָל זֶה בְּתַנּוּר שֶׁאֵינוֹ טוּחַ בְּטִיט (הָגָ''א), אֲבָל אִם הוּא טוּחַ בְּטִיט אוֹ שֶׁאֵינוֹ אוֹפֶה לְצֹרֶךְ שַׁבָּת רַק למ''ש, דְּיֵשׁ לוֹ זְמַן לֶאֱפוֹתוֹ, מֻתָּר דְּלָא גָּזְרִינַן בִּכְהַאי גַּוְנָא שֶׁמָּא יְחַתֶּה (כָּל בּוֹ).
באר היטב
(ו) פלאדי''ן. ופשוט דבכירה גרופה וקטומה הכל שרי ועוגה או מיני בצק שאופין בקדירה דינן כפת ב''ח. ובלבד שאינן ממולאין מ''א (ובספר אבן העוזר מיישב מה שהקשה הב''ח והט''ז ומ''א והעלה להלכה אין לאפות פת בע''ש סמוך לחשיכה אלא כדי שיקרמו פני התחתון או עליון אבל אם נאפה בכלי צריך שיקרמו פני העליון והתחתון וגם מה שבתוכה כמב''ד): (ז) בשוגג. והא דלא קנסינן גם בשוגג כמ''ש ס''ח שאני הכא כיון דאין לו מה יאכל שרי: (ח) סעודות. ואם יש לו פת אחד מזון לג' סעודות אסור להציל בשבת בשביל לחם משנה דעיקר היתר בפת דוקא משום דחייב לאכול פת בשבת וא''כ שאר תבשילין אסור כי אם באין לו לאכול כלל עיין מ''א: (ט) בשינוי. דרדיית הפת שבות היא:
וְאִם נְתָנוֹ בְּשַׁבָּת, אֲפִלּוּ בְּמֵזִיד, מֻתָּר לוֹ לִרְדּוֹת קֹדֶם שֶׁיֹּאפֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי אִסוּר (י) סְקִילָה.
באר היטב
(י) סקילה. ודוקא הוא אבל אחרים אסורים לרדות רי''ו:
באר היטב
(ד) חשיכה. דחשיבי כמו נתבשלו כמב''ד דהרי ראוין לאוכלן חיין ול''ד לבצל בס''ב דאסור דאין טוב לאוכלן חי כמו תפוחים וה''ה כל דבר שאין טוב לאוכלו חי דאסור. מ''א: (ה) שממהר. וכ''ש שאסור להניחם בשבת סמוך לתנור אפי' קודם שהוסק ועי' ס''ס רצ''ג. מ''א: מ''א: