הַטּוֹמֵן בְּקֻפָּה מְלֵאָה גִּזֵּי צֶמֶר שֶׁאָסוּר לְטַלְטֵל וְהוֹצִיא הַקְּדֵרָה, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִתְקַלְקְלָה הַגּוּמָא יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ; וְאִם נִתְקַלְקְלָה, לֹא יַחֲזִירֶנָּה. וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה יָכוֹל לְהוֹצִיאָה עַל דַּעַת לְהַחְזִירָהּ אִם לֹא תִּתְקַלְקֵל, וְלֹא חַיְישִׁינָן שֶׁמָּא יַחֲזִירֶנָּה אַף אִם תִּתְקַלְקֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ טָמַן בְּדָבָר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטֵל, אִם נִתְקַלְקֵלָה הַגּוּמָא, לֹא יַחֲזִיר מִפְּנֵי שֶׁתִּצְטָרֵךְ הַקְּדֵרָה לַעֲשׂוֹת לְעַצְמָהּ מָקוֹם כְּשֶׁמַּחֲזִירָהּ וְנִמְצָא כְּמִי שֶׁטּוֹמֵן בְּשַׁבָּת.
טָמַן בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ נִטָּל וְכִסָה פִּיהָ בְּדָבָר הַנִּטָּל, מְגַלֶּה הַכִּסוּי וְאוֹחֵז בַּקְּדֵרָה וּמוֹצִיאָהּ.
טָמַן וְכִסָה בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ (ה) נִטָּל, אִם מִקְצָת הַקְּדֵרָה מְגֻלֶּה נוֹטֵל וּמַחֲזִיר; וְאִם לָאו, אֵינוֹ נוֹטֵל.
באר היטב
(ה) ניטל. ואם טמן בדבר הניטל וכיסה בדבר שאינו ניטל מפנה סביבותיה ואוחז בקדירה ומוציאה דלא נעשית בסיס להן כמ''ש סס''א ר''ן: