הַטּוֹעֶה בִּתְפִלַּת שַׁבָּת וְהֶחֱלִיף שֶׁל זוֹ בְּזוֹ, אֵינוֹ חוֹזֵר וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם הֶחֱלִיף שֶׁל מוּסָף בְּאַחֶרֶת, אוֹ אַחֶרֶת בְּשֶׁל מוּסָף, חוֹזֵר.

חוֹזְרִים לוֹמַר וַיְכֻלּוּ, מִשּׁוּם יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ בַּתְּפִלָּה, וְגַם לְהוֹצִיא לְמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ; וְאוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם (ח) וּמְעֻמָּד.

וְאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שֶׁבַע, וְאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר אוֹתָהּ. הגה: מִיהוּ אִם הַיָּחִיד רוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ יָכוֹל לְאָמְרָהּ בְּלֹא פְּתִיחָה וּבְלֹא (ט) חֲתִימָה, וְכֵן נוֹהֲגִין הַצִּבּוּר לְאָמְרָהּ עִם שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּלֹא פְּתִיחָה וַחֲתִימָה (אַבּוּדַרְהַם וְכָל בּוֹ).