אֵין (יב) לְדַבֵּר בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמְרִים וַיְכֻלּוּ, וְלֹא בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר שְׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע.
אִם הִתְפַּלֵּל שֶׁל חֹל וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, אוֹ שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל כְּלָל וְשָׁמַע מִשְּׁלִיחַ צִבּוּר בְּרָכָה מֵעֵין שֶׁבַע מֵרֹאשׁ (יג) וְעַד סוֹף, יָצָא.
באר היטב
(יג) ועד סוף יצא. משום דתפלת ערבית רשות. וטוב לאומרה עם הש''ץ ואם כבר אמרה הש''ץ צריך להתפלל ז' ברכות דיחיד אסור לאומרה. ואם אמרה ביחיד יצא וא''צ להתפלל ז'. ל''ח מ''א:
נוֹהֲגִין לְקַדֵּשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְאֵין לַמְקַדֵּשׁ לִטְעֹם מִיֵּין הַקִּדּוּשׁ אֶלָּא מַטְעִימוֹ (א) לְקָטָן, דְּאֵין קִדּוּשׁ אֶלָּא בִּמְקוֹם סְעֻדָּה וְעַיֵּן לְעֵיל סי' רע''ג. וּמֵעִקָּרָא לֹא נִתְקַן אֶלָּא בִּשְׁבִיל אוֹרְחִים דְּאָכְלֵי וְשָׁתֵי (ב) בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא, לְהוֹצִיאָם י''ח, וְעַכְשָׁו אַף עַל גַּב דְּלָא אָכְלֵי אוֹרְחִים בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא לֹא בָּטְלָה הַתַּקָּנָה, זֶהוּ טַעַם הַמְּקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְקַדֵּשׁ (ג) בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. אֲבָל יוֹתֵר טוֹב לְהַנְהִיג שֶׁלֹּא לְקַדֵּשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְכֵן מִנְהַג אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הגה: וְנָהֲגוּ (ד) לַעֲמֹד בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַדְּשִׁין בְּבֵית הַכְּנֶסֶת.
באר היטב
(א) לקטן. ואם אין קטן טועם המקדש וישתה כשיעור. ב''ח ועיין מ''א: (ובספר אליהו רבה כתב דבטעימה בעלמא סגי ע''ש ראייתו): (ב) בבי כנישתא. היינו בבית הסמוך לבה''כ דבביה''כ אסור לאכול. תוס' מ''א: (ג) בבה''כ. ומ''א בשם כמה גדולים כתב שלא לבטל כי הרבה גאונים יסדוהו. ומהרי''ל היה נוהג לקנות יין לקידוש ולהבדלה בבה''כ. מותר לקטנים להאכילן בשבת בשחרית לפני הקידוש דהא י''א אפי' גדול מותר כמ''ש הראב''ד ואסור לענות הקטנים. מ''א: (ד) לעמוד. הטעם בכלבו דמעלי לעייפות הברכיים:
באר היטב
(יב) לדבר. כתב בס''ח מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד לאחר מותו ופניו מוריקות א''ל למה פניך מוריקות א''ל מפני שהייתי מדבר בויכולו בשעה שהציבור היו אומרים אותו ובברכת מגן אבות וביתגדל ולא הייתי נזהר ליטול הצפרנים בע''ש. כתב במט''מ פעם א' שכח ר' קלונימוס לומר ויכולו ונזכר בתוך הסעודה ולקח כוס בידו ואמר ויכולו עד לעשות ע''ש: