ההלכה היומית
יום שלישי שמח"ת יח' תשרי תשפ"ז
סימן רעא - דיני קדוש על היין
סעיף ב'

נָשִׁים חַיָּבוֹת בְּקִדּוּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָא (פי' מִצְוַת עֲשֵׂה הַתְּלוּיָה בִּזְמַן), מִשּׁוּם דְּאִתְקַשׁ זָכוֹר (שְׁמוֹת יט, ח) לְשָׁמוֹר (דְּבָרִים ה, יב) וְהָנֵי נְשֵׁי הוֹאִיל וְאִיתְנְהוּ בִּשְׁמִירָה אִיתְנְהוּ בִּזְכִירָה וּמוֹצִיאוֹת אֶת (ב) הָאֲנָשִׁים הוֹאִיל וְחַיָּבוֹת מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹתָם.

באר היטב

(ב) האנשים. רש''ל וב''ח פסקו דאין מוציאות את האנשים ואין דעת הט''ז כך. ופשוט דקטן אינו מוציא האשה ואפי' בן י''ג שנה שמא לא הביא ב' שערות לכן תקדש האשה לעצמה. או תאמר מלה במלה עמו ע''ל סי' קצ''ג ס''א:

סימן רעא - דיני קדוש על היין
סעיף ג'

אִם אֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת לִקְנוֹת יַיִן לְקִדּוּשׁ וּלְהָכִין צָרְכֵי (ג) סְעֻדָּה לִכְבוֹד הַלַּיְלָה וְלִכְבוֹד הַיּוֹם וּלְקִדּוּשׁ הַיּוֹם, מוּטָב שֶׁיִּקְנֶה יַיִן לְקִדּוּשׁ הַלַּיְלָה מִמַּה שֶּׁיָּכִין צָרְכֵי הַסְעֻדָּה אוֹ מִמַּה שֶּׁיִּקְנֶה יַיִן לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם. וְהָא דְּתַנְיָא: כְּבוֹד יוֹם קֹדֶם לִכְבוֹד לַיְלָה, הַיְנוּ דַּוְקָא בִּשְׁאָר צָרְכֵי סְעֻדָּה אֲבָל אִם אֵין לוֹ אֶלָּא כּוֹס אֶחָד לְקִדּוּשׁ, כְּבוֹד לַיְלָה קֹדֶם לִכְבוֹד יוֹם.

באר היטב

(ג) סעודה. דוקא כשיש לו פת דאם אין לו פת מוטב שיקנה פת ויקדש עליו דהא אין קידוש אלא במקום סעודה מ''א. ועיין ט''ז סי' תרע''ח:

סימן רעא - דיני קדוש על היין
סעיף ד'

אָסוּר (ד) לִטְעֹם כְּלוּם קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ, אֲפִלּוּ מַיִם. וַאֲפִלּוּ אִם הִתְחִיל מִבְּעוֹד יוֹם, צָרִיךְ לְהַפְסִיק שֶׁפּוֹרֵס (ה) מַפָּה, וּמְקַדֵּשׁ. וְאִם הָיוּ שׁוֹתִים יַיִן (ו) תְּחִלָּה, אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא קִדּוּשׁ בִּלְבַד בְּלֹא בִּרְכַּת (ז) הַיַּיִן, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא. וְאִם אֵין לוֹ יַיִן וּמְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת, אֵינוֹ מְבָרֵךְ (ח) הַמּוֹצִיא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאַף כְּשֶׁמְּקַדֵּשׁ עַל הַיַּיִן אֵינוֹ מְבָרֵךְ (ט) הַמּוֹצִיא.

באר היטב

(ד) לטעום. נ''ל דשרי לרחוץ פיו כיון דאינו מכוון להנאת טעימה. ואם רוצה לקבל שבת מבע''י ולקדש ולאכול ולהתפלל ערבית בלילה רשאי מ''א ע''ש ועי' סי' רס''ז: (ה) מפה. ופשוט דא''צ להתפלל ערבית אם הוא פורס מפה ומקדש כיון שהתחיל בהיתר כדין כל תפלת ערבית. ט''ז: (ו) תחלה. ר''ל שהיו שותין ג''כ יין תחלה עם פת: (ז) היין. לפי שברכת היין הוא קודם קידוש ולא הוי קידוש הפסק. משא''כ בברכת המוציא הוי הקידוש הפסק לפיכך צריך לברך שנית. וה''ה דא''צ לברך על יין שבתוך המזון דהא אחר שתיית הכוס של קידוש לא הוי היסח הדעת לבין שתיה שאחריו: (ח) המוציא. דאז מברך המוציא קודם קידוש ולא הוי קידוש הפסק: (ט) המוציא. דס''ל דקידוש לא הוי הפסק כיון דספק ברכות להקל ודאי לא יברך גם המוציא. ט''ז וכ''ד אחרונים:

יום שלישי שמח"ת יח' תשרי תשפ"ז

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן