שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ שׁוֹתִים וְאָמְרוּ: בּוֹאוּ וּנְקַדֵּשׁ קִדּוּשׁ הַיּוֹם, נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁיְּקַדְּשׁוּ; וְאִם רָצוּ לַחֲזֹר וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם שֶׁיְּקַדְּשׁוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רַשָּׁאִים, צְרִיכִים לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ תְּחִלָּה בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתּוּ. הגה: אָדָם שֶׁשָּׁכַח לְקַדֵּשׁ עַד לְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא וְנִזְכַּר קֹדֶם (י) שֶׁאָכַל, יְקַדֵּשׁ עַל הַפַּת וְאַחַר כָּךְ יֹאכַל. אֲבָל בְּהַבְדָּלָה יֹאכַל תְּחִלָּה, דַּהֲרֵי אֵין מַבְדִּילִין עַל הַפַּת (הַגָּהוֹת אַלְפָסִי וּמָרְדְּכַי פב''מ).
אִם גָּמַר סְעוּדָתוֹ וְקִדֵּשׁ הַיּוֹם קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל כּוֹס רִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר קִדּוּשׁ הַיּוֹם עַל כּוֹס שֵׁנִי, וְצָרִיךְ לְהַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁמְּבָרֵךְ קֹדֶם קִדּוּשׁ. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵינוֹ מַזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, דְּאָזְלִינַן בָּתַר תְּחִלַּת הַסְּעֻדָּה, וְכֵן עִקָּר כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סוֹף סִימָן קפ''ח. וְיֵשׁ מַחֲלֹקֶת אִם יִטְעֹם מִכּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן קֹדֶם שֶׁיְּקַדֵּשׁ, גַּם אִם צָרִיךְ לֶאֱכֹל מְעַט אַחַר הַקִּדּוּשׁ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַקִּדּוּשׁ בִּמְקוֹם סְעֻדָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאַף בִּגְמַר סְעוּדָתוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן תְּחִלָּה, אֶלָּא פּוֹרֵס מַפָּה וּמְקַדֵּשׁ, וּמְבָרֵךְ (יא) הַמּוֹצִיא וְאוֹכֵל מְעַט, וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. הגה: וְהָכֵי נָהוּג לְהוֹצִיא אֶת נַפְשֵׁיהּ מִפְּלוּגְתַת סְבָרָא רִאשׁוֹנָה.
באר היטב
(יא) המוציא. קשה הא בס''ד הביא דיעה דא''צ לברך המוציא וצ''ל דהכא איירי שנטל ידיו ואז אפי' בפה''ג נמי צריך לברך ואם לא נטל הדין כמ''ש בס''ק ט':
אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לוֹ לִטְעֹם קֹדֶם קִדּוּשׁ, אִם טָעַם, (יב) מְקַדֵּשׁ.
באר היטב
(יב) מקדש. פי' כל אימת שנזכר אפי' בלילה. ט''ז מ''א דלא כב''ח:
באר היטב
(י) שאכל. פי' שלא אכל עדיין פרוסת המוציא. ומ''מ צריך להביא לפניו לחם משנה ולא הוי הפסק מ''א. וכתב ט''ז נראה פשוט דגם לאחר שאכל קצת הוי כן שיקדש ולא יצטרך לברך שנית המוציא ואפי' לאותה דיעה דסעיף ד' דצריך לברך המוציא היינו כיון שאכל כבר מבע''י אבל כאן שבירך המוציא אחר שנכנס שבת ולא זכר כאן קודם שאכל אלא משום סיפא דבהבדלה לא יבדיל קודם האכילה כיון דאין מבדילין על הפת ה''ל הבדלה הפסק בין המוציא לאכילה אלא יאכל פרוסת המוציא תחלה ואח''כ צריך להפסיק ולהבדיל ע''ש ועיין מ''א: