אִם לֹא קִדֵּשׁ בַּלַּיְלָה, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, יֵשׁ לוֹ תַּשְׁלוּמִין לְמָחָר (יג) כָּל הַיּוֹם. הגה: וְאוֹמֵר כָּל הַקִּדּוּשׁ שֶׁל לַיְלָה (בֵּית יוֹסֵף) מִלְּבַד וַיְכֻלּוּ (אֹרַח חַיִּים בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת).
צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה מַפָּה עַל הַשֻּׁלְחָן תַּחַת הַפַּת וּמַפָּה אַחֶרֶת פְּרוּסָה (יד) עַל גַּבָּיו.
באר היטב
(יד) על גביו. בטור בשם הירושלמי שלא יראה הפת בשתו שאין מקדשין עליו אלא על היין ולפ''ז אם מקדש על הפת א''צ לכסות עליו מפה. אבל לטעם אחר שכתב הטור שמעתי זכר למן שהיה מונח בקופסא טל למעלה וטל למטה ממילא גם במקדש על הפת צריך לכסות במפה וכן נוהגים ט''ז. ועי' סי' רס''ב ס''ק ג' מש''ש:
מְקַדֵּשׁ עַל כּוֹס מָלֵא יַיִן שֶׁלֹּא יִהְיֶה פָּגוּם, וְטָעוּן כָּל מַה שֶּׁטָּעוּן כּוֹס שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וְאוֹמֵר (טו) וַיְכֻלּוּ מְעֻמָּד, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן וְאַחַר כָּךְ קִדּוּשׁ. הגה: וְיוּכַל לַעֲמֹד בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשׁ, וְיוֹתֵר טוֹב לִישֵׁב (כָּל בּוֹ); וְנוֹהֲגִים לִישֵׁב אַף בְּשָׁעָה שֶׁאוֹמֵר וַיְכֻלּוּ, רַק כְּשֶׁמַּתְחִילִין עוֹמְדִין קְצָת לִכְבוֹד הַשֵּׁם כִּי מַתְחִילִין יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְנִרְמַז הַשֵּׁם בְּר''ת. וּכְשֶׁמַּתְחִיל יִתֵּן עֵינָיו בַּנֵּרוֹת (מַהֲרִי''ל וְשֵׂכֶל טוֹב), וּבִשְׁעַת הַקִּדּוּשׁ בַּכּוֹס שֶׁל בְּרָכָה, וְכֵן נִרְאֶה לִי. עַיִּןִ לְעֵיל סִימָן קפ''ג סָעִיף ד'.
באר היטב
(טו) ויכולו. ואם שכח לאומרו אומרו תוך הסעודה על הכוס מט''מ וע''ל סימן רס''ח סקי''ב:
באר היטב
(יג) ויכלו. לפי שבלילה היתה גמר מלאכת הש''י: