אִם לֹא טָעַם הַמְקַדֵּשׁ, וְטָעַם אֶחָד מֵהַמְּסֻבִּין כִּמְלֹא לֻגְמָיו (פי' מְלֹא פִּיו), יָצָא; וְאֵין שְׁתִיַּת שְׁנַיִם מִצְטָרֶפֶת לִמְלֹא לֻגְמָיו, וּמִכָּל מָקוֹם מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר שֶׁיִּטְעֲמוּ (כא) כֻּלָּם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּכֵיוָן שֶׁבֵּין כֻּלָּם טָעֲמוּ כִּמְלֹא לֻגְמָיו יָצְאוּ, דִּשְׁתִיַּת כֻּלָּם מִצְטָרֶפֶת לְכַשִּׁעוּר. וְהַגְּאוֹנִים סוֹבְרִים שֶׁאִם לֹא טָעַם הַמְקַדֵּשׁ לֹא יָצָא, וְרָאוּי לָחוּשׁ לְדִבְרֵיהֶם; וְדַוְקָא בְּקִדּוּשׁ, אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים הַטְּעוּנִים כּוֹס מוֹדִים הַגְּאוֹנִים דְּסַגִּי בִּטְעִימַת אַחֵר.
קִדֵּשׁ, וְקֹדֶם שֶׁיִּטְעֹם הַפְּסִיק (כב) בְּדִבּוּר, חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ. וְהוּא הַדִּין אִם (כג) נִשְׁפַּךְ הַכּוֹס קֹדֶם שֶׁיִּטְעֹם מִמֶּנּוּ, יָבִיא כּוֹס אַחֵר וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְקַדֵּשׁ.
באר היטב
(כב) בדיבור. כתבו תוס' בברכות דף מ' אם שח בין קידוש לשתיה צריך לחזור ולברך אי לאו מלתא דשייכא לסעודה עכ''ל. משמע אע''ג דאינו שייך לקידוש כיון דשייך לסעודה לא הוי הפסק. מ''א: (כג) נשפך. אבל אם לקח בידו כוס של מים בחושבו שהוא יין ובירך עליו בפה''ג וקידש צריך לחזור ולברך בפה''ג ולקדש שנית על כוס של יין פסקי מהרא''י סי' קט''ו. וכן הסכים הט''ז וחילק דאם היה יין בשעת הקידוש על הספסל או על השלחן מוכן לשתות אז ודאי א''צ לא בפה''ג ולא קידוש אלא ישתה המוכן לפניו ע''ש והמ''א כתב דאם דעתו לשתות יין יותר א''צ לברך שנית בפה''ג וה''ה בנשפך כו' עי' סי' ר''ט ס''ב בהג''ה וס''ס ר''ו. ואם קידש בשחרית על השכר ונשפך הכוס א''צ להביא אחר דהא י''א דדי בפת כמו שכתב סימן ער''ב. עיין מ''א וט''ז באורך:
לֹא יִטְעֲמוּ הַמְּסֻבִּין קֹדֶם שֶׁיִּטְעֹם הַמְקַדֵּשׁ אִם הֵם זְקוּקִים לְכוֹסוֹ, שׁוֹפֵךְ מִמֶּנּוּ לְכוֹסוֹת שֶׁבְּיָדָם רֵיקָנִים אוֹ פְּגוּמִים; אֲבָל אִם הָיוּ לָהֶם כּוֹסוֹת יַיִן שֶׁאֵינָם פְּגוּמִים רַשָּׁאִים לִשְׁתּוֹת קֹדֶם שֶׁיִּשְׁתֶּה הַמְקַדֵּשׁ.
באר היטב
(כא) כולם. אבל א''צ להם מלא לוגמיו ט''ז. ומיהו מי שיש לו יין מעט מוטב שיטעום א' כשיעור ויניח השאר למחר לקידוש או להבדלה. מ''א: