תמונה מתוך:  יד ושם

מתוך מחשכי השואה, בוקע ועולה אורו של קידוש-השם העצום שנעשה על ידי אלפים ורבבות. חובה עלינו לנסות ולקלוט בתוכנו ולו מעט מן המעט מאור יקרות זה.

השואה כשלעצמה לא הייתה רדיפת דת אלא רדיפת 'גזע'. אולם, בפועל אסרו הצוררים כל קיום תורה ומצוות, ונדרשה מסירות נפש עצומה כדי לעמוד כנגד גזרות הללו ולא להישמע אליהן.
כך מובא בספר "המלחמה נגד היהודים":
מעשי האכזריות המשוכללים ביותר נועדו במיוחד ליהודים דתיים ולרבנים, שלבושם המסורתי – כובע ומעיל ארוך – וזקנם ופאותיהם, הקלו על זיהויים כיהודים.

הגרמנים בחרו במתכוון ביהודים שומרי מסורת, ואילצו אותם לחלל ולהרוס תשמישי קדושה יהודיים, ואפילו להעלות בתי כנסת באש. במקומות מסוימים ערמו הגרמנים סיפרי תורה בכיכר השוק ואילצו את היהודים לשרוף אותם, לרקוד סביב ולשיר. שעשוע גרמני אחר היה – לאלץ יהודים דתיים לאכול בשר חזיר, בדרך כלל בנוכחות קהל מוזמנים.

אך ה'משחק הגרמני הפופולרי ביותר, ששוחק בגרסאות אין-ספור, היה 'זקנים':
בנוסחיו הפשוטים יותר, לכדו הגרמנים יהודים מזוקנים והכו בהם. בידור מתוחכם יותר היה – מריטת שער הזקן, שערה שערה או בקווצות. לעיתים האיצו הגרמנים יהודים בעלי זקנים למספרות, ואילצו אותם להתגלח ולשלם תמורת השירות. לפעמים גילחו הגרמנים בעצמם את זקני היהודים, יחד עם שער הלחיים, הסנטר והפנים. במקומות מסוימים היו מקבצים את היהודים בכיכר העיר וגוזזים אותם בטקס מבזה, ובמקומות אחרים היו מעלים את הזקנים באש.

(מבוסס על הספר 'השואה)