פולין של אחרי מלחמת העולם השנייה.
אי-שם באזור העיר לודז', סביב תלולית עפר גדולה, אסופים היו קבוצת בחורים חסידיים, אודים מצלים מאש החיה הנאצית. השטח שסביבו עמדו היה קבר אחים, שבו נטמנו במהלך השואה האימה המוני נרצחים יהודיים הי"ד. הנערים לא הגיעו סתם כך. הם באו לומר 'קדיש' אחרי אלו שלא הותירו אחריהם מי שיזכור אותם.
אחרי אמירת ה'קדיש', קם אחד הבחורים. ניכר על פניו שלהט של קדשה מפעפעת בו, והוא החל לדבר: אמורים היינו להיות מוצאים להורג ביום השחרור – פתח בסיפורו – הגרמנים ימ"ש תכננו לירות בכולנו לפני סופם הרע. דבר המזמה גנב לאוזננו מבעוד מועד מפי שומר אוקראיני שכור. התחבאנו מיד במרתף ענק. היו אלו שעות של אימת מות, טרום שחרור.
הפחד באותו הלילה היה איום ונורא. דקותיו נדמו לנו כנצח. אלם של אימה שיתק את כולנו במשך שעות ארוכות. רבים בכו את מצבם המחריד. חלק תנו את מר גורלם – שגזר עליהם להיוותר בחיים מייסרים שכאלה… בין היהודים היה עמנו איש פשוט ותמים. הוא עלה על כסא, השקיט את הרחש והכריז: "יהודים, הקשיבו. יום טוב הוא לנו. הערב – ליל ה' שבט – יחול יום ההילולא של הרבי הקדוש בעל ה'שפת אמת' זיע"א. יהודים, אל ייאוש! בזכותו – נושע. התייצבו וראו את ישועת השם!".
בבקר פרצו החילים הגרמנים לגטו והכריזו בקול, תוך שהם מחקים את היהודים: "מוישה, יענק'ל, דבויר'ע, קומט'ס ארויס (צאו החוצה)! היטלר קאפוט (היטלר מחסל)!". הקריאות נועדו לפתותנו לצאת ממחבואנו ולהירות למות. נס היה שהתחפרנו ולא שעינו לחקוייהם…
רק כאשר ידענו שהרוסים הגיעו – יצאנו. או אז זכינו לחזות בנקמה שהיתה מתוקה לנו עד למאד: החילים הרוסיים כבלו מאות נאצים ארורים ושטחו אותם על הכביש. אז הגיעו טנקים ועברו עליהם הלוך ושוב.
✵ ✵✵
הבחור פסק לרגע מדבורו הסוער, ואז הוסיף בהתרגשות: זו הייתה נקמה פורתא ברוצחים שטבחו בנו, אך לא הייתה זו הנקמה המתוקה ביותר שחווינו בשטן הגרמני ימ"ש. היודעים אתם מהי הנקמה האמתית והמשמחת עשרות-מונים?? אומר לכם!
זמן לא רב חלף מתם המלחמה. והנה הוקם לו כבר 'שטיבל' חסידי בלודז', שבו מתקבצים כארבעים נפש. הביטו וראו: ר' שלמה קנסקי כבר מלמד 'שפת אמת', ר' אשר ארבוס השיג גמרות והחל למסר שעור 'דף היומי'. הא לכם נקמה העולה בכל קנה-מדה על נקמת הגופים! לא מלחמת גוף נאבקו בנו הצוררים, ולא בנקמת הגוף תשקט רוחנו! את רוחנו רצו הם לכלות, וכשאנו נשוב לעצמנו רוחנית – אז תהיה זו הנקמה המשלמת עלי אדמות…
(מבוסס על 'התחיינה העצמות האלה')