קרדיט תמונה: אוסף התצלומים של יד ושם

בתקופת מלחמת העולם השנייה הוחל החוק הגרמני האוסר שחיטה יהודית כשרה על כל מדינה שנכבשה או השפעה על ידי גרמניה. לשם שכנוע ההמונים נקטו הנאצים ימ"ש בתעמולה ארסית ואלימה, כביכול היהודים הם שנהנים לייסר את בעלי החיים.

כדי למנע את ההסתה נגד היהודים והיהדות התגייס רבה של העיר מנהיים, הגאון רבי יצחק אונא זצ"ל, למלחמה הסברתית, ופרסם מאמר בו הסביר בדיוק את מהות מצוות השחיטה ואודותיה.

נביא כאן את עיקרי המאמר. וכך כתב:

שאלת השחיטה הייתה לאחרונה שוב לעניין של פוליטיקה. המפלגות האנטישמיות מנצלות אותה כדי לרכש את נציגי הארגונים להגנה על בעלי-החיים למאבק נגד היהדות. אלא שגם האגדות להגנה על בעלי-החיים עצמן אינן נקיות ממוטיבים פוליטיים כאלה, שאם לא כן אי אפשר להבין מה ראו לפעל במרץ כה רב למען אסור השחיטה, בעוד שהן נעדרות מרץ כזה נכח תופעות אחרות שללא ספק יש בהן משום מעשי אכזריות חמורים בבעלי-חיים (ציד, מרוץ סוסים).
1. השחיטה היא מצוה דתית מחיבת של היהדות, ולפיכך אסורה יביא את כל היהודים שומרי דת ומסרת לידי מצוקת מצפון חמורה.
2. ההכנות לשחיטה, כשהן נעשות בממחיות מקצועית, אין בהן כל גרימת ענוי לבעלי-חיים. ההלכה עצמה דורשת את בצוען המקצועי.
3. השחיטה עצמה, לפי דעתם של ממחים מעלים, הריהי דרך המתה הומנית ביותר. חתוך השחיטה אין בו כאב וגורם בעצמו להמום. התנועות שלאחר כך הם רפלקסים ללא תחושת כאב. גם המתנגדים היו צריכים להודות ע"פ הישר, שהשאלה לפחות שנויה במחלקת רבה ולפיכך אין המדינה רשאית לאסר קיומה של מצוה, שהתקדשה כמסורת בת אלפי שנים של עדה דתית מוכרת.
4. נקיטת אמצעי המום קדם השחיטה אין לה הצדקה. בנוסף לכך לא קימת צורת המום שאין בה פגם מצד ההלכה ומצד ההיגיינה.