אֲנוּסִים הָיִינוּ. אֹנֶס נְפָשׁוֹת שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ. אֲבָל אֹנֶס מָמוֹן שֶׁמָּא יִקַּח מָמוֹנוֹ [מָמוֹנֵנוּ], וְכָל שֶׁכֵּן אִם אָמְרוּ בִּשְׁבִיל רֹב מָמוֹן שֶׁנָּתַן לָנוּ, אֵינָן נֶאֱמָנִין, דְּאֵין אָדָם מֵשִׂים עַצְמוֹ רָשָׁע, דְּאָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל עַצְמוֹ לֹא לִזְכוּת וְלֹא לְחוֹבָה. וְכֵן פְּסוּלֵי עֵדוּת הָיִינוּ, מֵחֲמַת קֻרְבָה. אֲבָל מֵחֲמַת עֲבֵרָה אֵינָן נֶאֱמָנִים: יוֹצֵא מִמָּקוֹם אַחֵר. חֲתוּמִים בִּשְׁטָר אַחֵר שֶׁהֻחְזַק בְּבֵית דִּין, וּבָא אוֹתוֹ שְׁטָר לְפָנֵינוּ עִם זֶה, וּכְתַב חוֹתְמָן דּוֹמִין זֶה לְשֶׁל זֶה:

הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִים. דְּהָא אִיכָּא תְּרֵי סַהֲדֵי עַל כָּל כְּתָב וּכְתָב: צְרִיכִים לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר. שֶׁעַל כְּתַב יָדָן הֵן מְעִידִין לֹא עַל מָנֶה שֶׁבַּשְּׁטָר. וְצָרִיךְ תְּרֵי סַהֲדֵי עַל כָּל כְּתָב וּכְתָב: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָם צְרִיכִין לְצָרֵף עִמָּהֶם אַחֵר. שֶׁעַל מָנֶה שֶׁבַּשְּׁטָר הֵם מְעִידִים, וּכְשֶׁזֶּה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי וְזֶה אוֹמֵר זֶה כְתַב יָדִי נִמְצְאוּ שְׁנֵי עֵדִים עַל מָנֶה שֶׁבַּשְּׁטָר. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: