תַּחַת זוֹ חֲלִיפַת זוֹ תְּמוּרַת זוֹ. כֻּלָּן לְשׁוֹן תְּמוּרָה הֵן: מְחֻלֶּלֶת. לְשׁוֹן חִלּוּל הוּא. וְלֹא אָמַר כְּלוּם, שֶׁאֵין בֶּהֱמַת קֹדֶשׁ תְּמִימָה יוֹצְאָה לְחֻלִּין: וְאִם הָיָה הֶקְדֵּשׁ בַּעַל מוּם יֵצֵא לְחֻלִּין. אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה כְּמוֹ הַהֶקְדֵּשׁ בַּעַל מוּם. דִּדְבַר תּוֹרָה אֲפִלּוּ הֶקְדֵּשׁ שָׁוֶה מֵאָה מָנֶה שֶׁחִלְּלוֹ עַל שָׁוֶה פְּרוּטָה, מְחֻלָּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁיָּצָא לְחֻלִּין מִן הַתּוֹרָה, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת דָּמִים מִדְּרַבָּנָן, כְּלוֹמַר, לְהַשְׁלִים הַדָּמִים שֶׁלֹּא יִתְאַנֶּה הַהֶקְדֵּשׁ. אֲבָל מִן הַתּוֹרָה אֵין אוֹנָאָה לְהֶקְדֵּשׁ, דִּכְתִיב (וַיִּקְרָא כה) אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, אָחִיו וְלֹא הֶקְדֵּשׁ:

תַּחַת חַטָּאת אוֹ תַחַת עוֹלָה. סָתַם וְלֹא אָמַר תַּחַת חַטָּאת זוֹ אוֹ עוֹלָה זוֹ: לֹא אָמַר כְּלוּם. דִּכְתִיב (שָׁם כז) לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אֹתוֹ, עַד שֶׁיִּהְיֶה הַהֶקְדֵּשׁ יָדוּעַ וּמְיֻחָד כְּשֶׁמֵּמִיר בּוֹ: תַּחַת חַטָּאת זוֹ. וְהָיְתָה חַטָּאת עוֹמֶדֶת לְפָנָיו: הֲרֵי אֵלּוּ לְעוֹלָה. מַשְׁמַע לִדְמֵי עוֹלָה. דְּאִי אִינְהוּ גּוּפַיְהוּ בָּעֵי לְאַקְרוֹבֵי, הֲוָה אָמַר הֲרֵי אֵלּוּ עוֹלָה: