ההלכה היומית
יום שני האזינו ח' תשרי תשפ"ג
סימן שי"ח
סעיף ט'

כְּלִי רִאשׁוֹן (פי' הַכְּלִי שֶׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ עַל הָאֵשׁ) אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ מֵעַל הָאֵשׁ מְבַשֵּׁל, כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד (כד) סוֹלֶדֶת בּוֹ. לְפִיכָךְ אָסוּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ תַּבְלִין, אֲבָל מֶלַח מֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ כֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִירוֹ מֵעַל הָאֵשׁ, דִּצְרִיכָא מִלְחָא בִּשּׁוּלָא כְּבִישְׂרָא דְּתוֹרָא. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹסֵר לָתֵת לְתוֹךְ כְּלִי זֶה בָּשָׂר מָלִיחַ, אֲפִלּוּ הוּא (כה) שֶׁל שׁוֹר. הגה: וְנ''ל דְּבְּלֹא מָלִיחַ נָמֵי אָסוּר, אֶלָּא דְּנָקַט מָלִיחַ דִּבְלָאו הָכֵי אָסוּר מִשּׁוּם (כו) דָּם שֶׁבּוֹ. וְיֵשׁ אוֹסְרִים לָתֵת (כז) מֶלַח אֲפִלּוּ בִּכְלִי שֵׁנִי כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ; וְהַמַּחְמִיר תָּבוֹא עָלָיו בְּרָכָה (תּוֹסָפוֹת וּמָרְדְּכַי פֶּרֶק כִּירָה). וְאִם עָבַר וְנָתַן מֶלַח, אֲפִלּוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן אֲפִלּוּ הוּא עַל הָאֵשׁ שֶׁעָבַד אִסּוּרָא, מֻתָּר הַמַּאֲכָל דְּהַמֶּלַח (כח) בָּטֵל עַל גַּבֵּי הַמַּאֲכָל. (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי הַלֶּקֶט).

באר היטב

(כד) סולדת. עיין מ''א ועיין בי''ד סי' צ''ד ס''ק ב' מש''ש בשם רש''ל: (כה) של שור. נהי דהבשר אינו מתבשל הלחלוחית שבו מתבשל. טור: (כו) דם. ומיירי שהודח אחר המליחה דאל''כ עדיין הוא אסור משום הדם שבמלח. ומ''מ פשט דעת הרב''י משמע דדוקא כשהוא עדיין מלוח אז המלח מסייע לבישול עיין מ''א: (כז) מלח. כבר כתבתי בס''ק י''ז דגם בבצלים דינא הכי כיון שהם חריפים ממהרים להתבשל ועינינו רואות דכשנותנים אותם בכ''ש רותח מתמתקים ממרירותם אחר שמונחים שם קצת שעה. ט''ז: (כח) בטל. עיין ט''ז שחולק והעלה שאין להתיר אכילה זו בשבת אלא ימתין עד לאחר השבת ע''ש ועיין מ''א. ונ''ל דמלח שעושין ממים שמבשלין אותם אין בו משום בישול דאין בישול אחר בישול. מ''א:

 

סימן שי"ח
סעיף י'

אָסוּר לִתֵּן תַּבְלִין בַּקְּעָרָה וּלְעָרוֹת עֲלֵיהֶן (כט) מִכְּלִי רִאשׁוֹן.

באר היטב

(כט) מכ''ר. ואם עירה אזי הקליפה אסורה דנתבשלה בשבת ועי' במ''א:

סימן שי"ח
סעיף י"א

אַמְבַּטִּי (פי' כְּלִי שֶׁרוֹחֵץ בּוֹ) שֶׁל מֶרְחָץ שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם (ל) חַמִּין אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּלִי שֵׁנִי (תּוֹסָפוֹת וְרֹא''שׁ וְטוּר) אֵין נוֹתְנִין לָהּ מַיִם צוֹנֵן, שֶׁהֲרֵי מְחַמְּמָן הַרְבֵּה. אֲבָל נוֹתֵן הוּא (לא) מִמַּיִם חַמִּין שֶׁבְּזֶה הָאַמְבְּטִי לְתוֹךְ אַמְבְּטִי אַחֵר שֶׁל צוֹנֵן.

באר היטב

(ל) חמין. ואפי' בחמי טבריא אסור ליתן צוננין באמבטי שהומשכה מן המעיין לתוכו אלא צריך ליטול מהאמבטי בכ''ש ואח''כ יתן המים לתוכה גמ' ועיין ט''ז: (לא) ממים חמין. ואפי' מכ''ר מותר לערות לתוך מים צוננין דהתחתון גובר על העליון ומצננו טור. ואע''ג דאסור לערות על תבלין כמ''ש ס''י דהוי ככ''ר הכא שאני שמתערבין החמין עם הצוננים ומתבטל חמימותן כיון שהצוננין מרובין. ונ''ל דאסור ליתן תתיכת בשר רותח לתוך רוטב צונן דכיון שאינו מתערב מתבשל כדי קליפה וכ''מ בי''ד סי' צ''א ס''ד. מ''א ע''ש:

יום שני האזינו ח' תשרי תשפ"ג

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן