אֵין מְגַלְּחִין (א) בַּמּוֹעֵד, אֲפִלּוּ אִם לֹא גִּלַּח קֹדֶם מוֹעֵד.
אֲפִלּוּ אִם הָיָה (ב) אָנוּס וּמִפְּנֵי כָּךְ לֹא גִּלֵּחַ בְּעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֵינוֹ מְגַלֵּחַ בַּמּוֹעֵד; וְהוּא הַדִּין לְמִי שֶׁהָיָה חוֹלֶה וְנִתְרַפֵּא בַּמּוֹעֵד.
באר היטב
(ב) אנוס. דלא מוכחא מלתא כ''כ ואפילו לא היה להם אומן מערב י''ט אסור. ב''י:
וְאֵלּוּ מְגַלְּחִין בַּמּוֹעֵד; מִי שֶׁיָּצָא מִבֵּית הַשִּׁבְיָה וְלֹא הָיָה לוֹ פְּנַאי לְגַלֵּחַ קֹדֶם הַמּוֹעֵד, וּמִי שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים וַאֲפִלּוּ הָיָה חָבוּשׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין לוֹ לְגַלֵּחַ, וְכֵן הַמְּנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ (ג) בָּרֶגֶל, וְכֵן מִי שֶׁנָּדַר שֶׁלֹּא לְגַלֵּחַ וְנִשְׁאַל עַל נִדְרוֹ (ד) בָּרֶגֶל, וְכֵן הַבָּא מִמְּדִינַת (ה) הַיָּם בְּחֹל הַמּוֹעֵד, אוֹ שֶׁבָּא בְּעֶרֶב הָרֶגֶל וְלֹא הָיָה שְׁהוּת בַּיּוֹם לְגַלֵּחַ, וְהוּא שֶׁלֹּא יָצָא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְחוּצָה לָאָרֶץ (ו) לְטַיֵּל.
באר היטב
(ג) ברגל. וב''ח פסק דוקא שהתירו לו קודם הרגל ולא שלמו לו ימי נידוי עד הרגל דאין נידוי שלנו פחות מז' ימים. אבל אם לא ביקש שיתירו עד הרגל לא חשיב אונס: (ד) ברגל. ובזה נראה אע''פ שהיה יכול להתירו קודם הרגל לא מיקרי פושע שהי' בדעתו לקיים נדרו ונזירתו. מ''א: (ה) הים. שלא בא בישוב עד ח''ה ב''י רי''ו. משמע דאם היה בערב י''ט במקום ישוב אסור לגלח בח''ה. ונ''ל דאם היה שני ימים או שלשה ימים קודם י''ט בישוב ובערב י''ט לא היה בישוב מותר לגלח בח''ה ומיהו דוקא כשבא ממדינת הים דאז מפרסמ' מלתא אבל בדרך אחר לא. מ''א. כתב בספר גן המלך סי' ס''ב כל אלו דמגלחין במועד מותרים לספר ע''י ישראל כיון שיש היתר בדבר ע''ש: (ו) לטייל. אבל יצא להרויח או לראות פני חבירו שרי דמקרי דבר מצוה עססי' רמ''ח:
באר היטב
(א) במועד. כדי שיגלח ערב י''ט ולא יכנס למועד כשהוא מנוול: