(ט) תַּנּוּר וְכִירַיִם שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּבְשׁוּ וְיֹאפֶה בָּהֶם בַּמּוֹעֵד, עוֹשִׂין; וְאִם לָאו, אֵין עוֹשִׂין אוֹתָם וְהוּא הַדִּין עֲשִׂיַּת קְדֵרוֹת וְאִלְפָּסִין שָׁרֵי בִּכְהַאי גַּוְנָא (נ''י ספ''ק דמ''ק וְהַמַּגִּיד פ''ח); וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ בּוֹנִים עַל חֶרֶס שֶׁל תַּנּוּר וְעַל הַכִּירָה הַטְּפֵלָה שֶׁלָּהֶם.
נוֹקְרִים אֶת הָרֵחַיִם, וּפוֹתְחִים לָהֶם עַיִן פֵּרוּשׁ נֶקֶב שֶׁעוֹשִׂים בְּאֶמְצַע הָרֵחַיִם, וּמַעֲמִידִים אוֹתָם; וּבוֹנִים אַמַּת הַמַּיִם שֶׁל רֵחַיִם, וְקוֹצְצִים צִפֹּרְנֵי הַחֲמוֹר שֶׁל רֵחַיִם. הגה: וּמֻתָּר לְחַדֵּד סַכִּין בַּמּוֹעֵד; וְסַכִּין (י) שֶׁנִּשְׁבַּר בַּמּוֹעֵד מֻתָּר לַעֲשׂוֹת אַחֶרֶת (הַמַּגִּיד פ''ח).
באר היטב
(י) שנשבר. אפי' יכול להשאיל מחבירו שרי מ''א ועיין סי' תק''ט סעיף קטן ב' מש''ש:
מֻתָּר לַעֲשׂוֹת מְצוּדוֹת דָּגִים מֵעֲרָבָה שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה (א) הֶדְיוֹט, אֲבָל לֹא הָאֲרוּגִים מֵחוּטִים שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אֻמָּן. הגה: וּמֻתָּר (ב) לְתַקֵּן הַפְּתִילוֹת לְנֵרוֹת בְּחֹל הַמּוֹעֵד, דְּמַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט הוּא (נ''י פ' אֵלּוּ מְגַלְּחִין וְר' יְרוּחָם נ''ד ח''ה וּבֵית יוֹסֵף).
באר היטב
(א) הדיוט. ודוקא לצורך המועד ועיין מ''א: (ב) לתקן. ובמהרי''ל כתב דיש ליזהר לעשות מקודם לצורך המועד:
באר היטב
(ט) תנור. ונ''ל דאם הזמן קר מותר לעשות תנור להחם הבית החורף אם ראוי לאפות בו ואם אינו ראוי לאפות בו נ''ל ג''כ דשרי. מ''א ע''ש: