ההלכה היומית
יום שלישי בלק ח' תמוז תשפ"ו
סימן ריא - דיני קדימה בברכת הפרות
סעיף ה'

הָא דְּחִטָּה וּשְׂעוֹרָה קוֹדְמִים, דַּוְקָא כְּשֶׁעָשָׂה מֵהֶם תַּבְשִׁיל אוֹ פַּת; אֲבָל הַכּוֹסֵס חִטָּה שֶׁבִּרְכָּתוֹ בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה אֵינָהּ קוֹדֶמֶת לְבִרְכַּת בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. הגה: בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא קוֹדֶמֶת לְבִרְכַּת (ח) בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן לִשְׁאָר בְּרָכוֹת (אָגוּר) וְאַף עַל פִּי שֶׁהַדָּבָר הַשֵּׁנִי חָבִיב עָלָיו (וְכֵן יֵשׁ לְדַקְדֵּק מִדִּבְרֵי הגה''מ פ''ח וּמִסְמַ''ק שֶׁהֵבִיא הַטּוּר וְכָל בּוֹ בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רַמְבַּ''ם), וְכָל הָא דְּאָמְרִינַן דְּאֶחָד קוֹדֵם לַחֲבֵרוֹ, הַיְנוּ שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל מִשְּׁנֵיהֶם, לָכֵן יֵשׁ לְהַקְדִּים הֶחָבִיב אוֹ הֶחָשׁוּב; אֲבָל אִם אֵינוֹ רוֹצֶה לֶאֱכֹל (ט) מִשְּׁנֵיהֶם, אֵינוֹ מְבָרֵךְ רַק עַל זֶה שֶׁרוֹצֶה לֶאֱכֹל אַף עַל פִּי שֶׁגַּם הַשֵּׁנִי מֻנָּח לְפָנָיו (תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן סי' ל''ב); וְכָל זֶה דְּצָרִיךְ לְהַקְדִּים, הַיְנוּ דַּוְקָא לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל אִם עָבַר וּבֵרַךְ עַל הַשֵּׁנִי, אִם הַבְּרָכוֹת שָׁווֹת יוֹצֵא, וְאֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ עַל זֶה שֶׁהָיָה לוֹ לְהַקְדִּים, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא דַּעְתּוֹ גַּם כֵּן עָלָיו (י) בְּבִרְכָּתוֹ (בֵּית יוֹסֵף סי' ר''ו וּבְזֶה הַסִימָן בְּשֵׁם רַשְׁבָּ''א).

באר היטב

(ח) במ''מ. אפי' הלחם משעורים ומיני מזונות מחטים ע''ת: (ט) משניהם. ואפי' רוצה לאכול משניהם אך שלא הביאו החביב א''צ להמתין עליו ב''י מ''א. וכשמביאים לפניו מרקחת שהוא פה''א או פה''ע ויין שרף מברך תחלה על המרקחת אפי' אם היי''ש חביב עליו ואם גם לעקו''ך שם יברך עליו תחלה במ''מ ופשוט הוא ע''ש עט''ז. סדר המעלות. המוציא. במ''מ על חטים. בפה''ג. זית. במ''מ על שעורים. גפן תאנה ורמון. בפה''א ובפה''ע קודמין לשהכל. בפה''א ובפה''ע אזלינן בתר חביב אפילו השני מין ז'. היו שניהם חביבים אזלינן בתר מין ז' והמוקדם בפסוק קודם. שניהם אינם מין ז' יש להקדים פה''ע. ולענין חביב אנן בני אשכנז נמשכין אחר הרא''ש שהמין הרגיל להיות חביב וכמ''ש ס''א. ואם שניהם חביבים אזלינן אחר איזו שחפץ עתה כמ''ש הרמב''ם מ''א ועיין ט''ז ס''ק א'. וברכת אכילה ושתיה קודמת לריח. היה לפניו יין ותבשיל שעורים וזית צ''ע מה יעשה דהא יין קודם לזית ושעורים קודמין ליין. וזית קודם לשעורים כמ''ש בס''ק ז' ע''ש מ''א. (ובספר אליהו רבה פסק דיברך אתבשיל של שעורים תחלה ואח''כ איין וזית והביא ראייה לדבריו ע''ש): (י) בברכתו. ואפי' היו שניהם לפניו בעי שיתכוין בפירוש לפוטרו דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררא אבל בירך על החשוב פטור את שאינו חשוב אפילו לא נתכוין בפירוש לפוטרו. ב''י עיין מ''א:

סימן ריא - דיני קדימה בברכת הפרות
סעיף ו'

הָיָה לְפָנָיו תַּבְשִׁיל מִקֶּמַח כֻּסְמִין וְשִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל, וְשִׁיפוֹן וְגֶפֶן, וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, כֵּיוָן דִּמְבָרֵךְ עַל הַתַּבְשִׁיל בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת, בִּרְכָּתוֹ קוֹדֶמֶת; אַף עַל גַּב דְּהַנָּךְ מִמִּין ז' וְאִיהוּ לָאו (יא) מִמִּין שִׁבְעָה, מִכָּל מָקוֹם כֵּיוָן דַּחֲשִׁיבֵי דְּעַבְדֵי מִינַיְהוּ פַּת וּמְבָרֵךְ עֲלַיְהוּ הַמּוֹצִיא וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, קוֹדֶמֶת אַף עַל גַּב דְּלֹא עַבְדִינְהוּ פַּת.

באר היטב

(יא) ממין ז'. אע''ג דהם בכלל חטה ושעורה מ''מ אין נזכרין בהדיא בקרא ע''ל סי' קס''ח ס''ד:

סימן ריב - שהעקר פוטר הטפל
סעיף א'

כָּל (א) שֶׁהוּא עִקָּר וְעִמּוֹ טְפֵלָה (פי' דָּבָר בִּלְתִּי נֶחְשָׁב), מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה בֵּין מִבְּרָכָה שֶׁלְּפָנֶיהָ בֵּין מִבְּרָכָה שֶׁלְּאַחֲרֶיהָ; לֹא מִבַּעְיָא אִם הָעִקָּר מְעֹרָב עִם הַטָּפֵל, אֶלָּא אֲפִלּוּ כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ; וַאֲפִלּוּ פַּת שֶׁהוּא חָשׁוּב מִכֹּל, אִם הוּא טָפֵל, כְּגוֹן שֶׁאוֹכֵל דָּג מָלִיחַ וְאוֹכֵל פַּת עִמּוֹ כְּדֵי (ב) שֶׁלֹּא יַזִּיקֶנּוּ בִּגְרוֹנוֹ, מְבָרֵךְ עַל הַדָּג וּפוֹטֵר אֶת הַפַּת, כֵּיוָן שֶׁהוּא טָפֵל. הגה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִם הַטָּפֵל חָבִיב עָלָיו, מְבָרֵךְ עָלָיו וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הָעִקָּר (אָגוּר בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ); הָא דִּמְבָרְכִין עַל הָעִקָּר וּפוֹטֵר אֶת הַטְּפֵלָה הַיְנוּ שֶׁאוֹכְלִין בְּיַחַד אוֹ שֶׁאוֹכֵל הָעִקָּר תְּחִלָּה, אֲבָל אִם אוֹכֵל הַטָּפֵל תְּחִלָּה, כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה לִשְׁתּוֹת וְרוֹצֶה לֶאֱכֹל תְּחִלָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה אַלִּבָּא רֵיקָנָא; אוֹ שֶׁאוֹכֵל גַּרְעִינֵי גּוּדְגְּדָנִיּוֹת לְמַתֵּק הַשְּׁתִיָּה, מְבָרֵךְ עַל הָאֹכֶל תְּחִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָפֵל לַשְּׁתִיָּה, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו רַק שֶׁהַכֹּל הוֹאִיל וְהוּא (ג) טָפֵל לְדָבָר אַחֵר (ת''ה סִימָן ל''א).

באר היטב

(א) שהוא עיקר. וכל שהוא הרוב הוא העיקר וכל שיש בו מה' מינין אזלינן בתרייהו ובלבד שיהא בהם ממש אבל אם עירבו במים עד שהוא רך מברך שהכל עיין סי' ר''ח ס''ו ועי' סוף סי' ר''ד. מ''א: (ב) שלא יזיקנו. אבל האוכל הערינג עם פת הפת עיקר והערינג בא ללפת הפת ט''ז ע''ש. מי שאוכל פת למתק השתיה מברך על המשקה ופוטר את הפת אם היה דעתו עליו בבירור או שדרכו בכך ברוב הפעמים לאכול פת באמצע השתיה והוי כאלו דעתו עליו ובלא''ה צריך לברך מ''א של''ה וכ''כ הט''ז סק''א. ויש למנוע מלאכול פת בשעת השתיה כי מי יוכל להבחין אם אוכלו משום מילוי כרסו דאז צריך לברך המוציא או שאוכלו למיתוק השתיה. וכשאוכלו למיתוק השתיה יטול ידיו בלא ברכה של''ה והמ''א כתב בשם תשובת רמ''א ובשם מט''מ משם רש''ל שא''צ נטילה: (ג) טפל לד''א. נ''ל דוקא בזה שהוא טפל לשתית שאר משקין והיה ראוי לברך על המשקה שהכל ולפטור זה אך מפני שאוכל הטפל תחלה מברך עליו לכן מברך עליו כברכת העיקר אבל כשברכת העיקר הוא דבר אחר אין מברך עליו שהכל. ובת''ה הבין אפי' רוצה לשתות יין מברך על הגרעין שהכל הואיל והן טפלים הפסידו ברכתן העצמית ומברך שהכל ואח''כ מברך על היין בפה''ג וצ''ע מנ''ל הא לכן נ''ל דאין לסמוך על הוראה זו מ''א. ועיין ט''ז:

יום שלישי בלק ח' תמוז תשפ"ו

אנחנו שולחים למייל (בתזמון שאתם בוחרים)
תוכן תורני מרתק וייחודי!

מיד לאחר ההרשמה תקבלו מייל עם פירוט אפשרויות התזמון לבחירה

דילוג לתוכן