קפידה מיוחדת הייתה לו לכ"ק האדמו"ר מזוטשקא, הרב הקדוש רבי יצחק אייזיק רוזנבוים זיע"א: לעולם לא שימש בסנדקאות בלא שחבש לראשו את השטריימל, בגד המלכות החסידי. קפידה זו עמדה למבחן נורא בימי השואה האיומים, כאשר חבישת לבוש יהודי בולט הייתה בבחינת גזר דין מוות מיידי מידי המרצחים הנאצים.
באחד הימים, הוזמן הרבי לשמש כסנדק. בעת שעמד לצאת מביתו, חבש כדרכו את השטריימל לראשו. בנו, כ"ק אדמו"ר מסטאניסלב זצ"ל, שהיה אז נער צעיר, נרעד מחשש לחיי אביו: "טאטע", קרא מודאג, "סכנה גדולה אורבת בחוץ. כיצד אתה מחרף את נפשך?".
אולם הרבי השיב בביטול: "הרי הזמינו אותי להיות סנדק. כיצד אוכל לשמש בקודש ללא השטריימל?".
בעודם פוסעים ברחוב, ניצב בפינה קצין גרמני וכיוון את רובהו הטעון לעבר צלם דמותו של הרבי. "טאטע, יורים! יורים!", זעק הבן בחרדה.
אך הרבי המשיך לצעוד בקומה זקופה ובשלווה עילאית, כאילו לא אירע דבר, והשיב בקול נינוח: "אם הקב"ה לא ירצה – כלום לא יקרה".
הצורר לחץ שוב ושוב על ההדק, אך הכדור לא נפלט. כלי הירייה כאילו נדם באחת.
לפתע, עבר במקום כלב רועים גדול. הקצין, בתסכולו, כיוון לעברו את הנשק, ובו ברגע נשמעה הירייה. צרור כדורים קטלני נפלט מהקנה, פילח את ראשו של הכלב שנפל ארצה מתבוסס בדמו.
כראות המרצח כי הרובה שב לחיים, מיהר לכוון אותו שוב לעבר הרבי. הוא סחט את ההדק, אך הרובה חזר לסורו וסירב להגיב ללחיצות החוזרות ונשנות.
בחמה שפוכה ובשיניים חורקות פנה הצורר לדרכו, כשהוא מסנן מפיו בהכנעה מאולצת: "אם האלוקים שלו לא ירצה, הכדור לא יצא!".
(מפי המשב"ק הרה"ח ר' פסח גולדשטיין, 'המבשר תורני', חוקת תש"ע)