סיפור מפעים על הרבי הקדוש מסלונים, האדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע ויינברג זיע"א.

הרבי מסלונים מונה לתפקידו כרבי בגיל 21 בלבד, ונרצח 9 שנים לאחר מכן בהיותו כבן 30. אמנם, על אף גילו הצעיר, זכה רבי שלמה דוד יהושע מסלונים להערכה עצומה בשל צדקותו ופקחותו מצד גדולי ומאורי האומה, ובראשם מרנן ורבנן הגאונים הקדושים רבי חיים גרודז'ינסקי ורבי אלחנן וסרמן, זכותם תגן עלינו.

בשעה שהובל האדמו"ר הקדוש אל גיא ההריגה יחד עם אשתו ובנו, לצד שמונים יהודים נוספים, ההבנה חלחלה בלב כולם כי צועדים הם אל הגרדום, והחרדה הייתה קשה מנשוא.

שבר הרבי את שתיקת המוות וקרא: מובא במדרש: "כל נפש ונפש שהורגים הגויים מישראל, כביכול, נוטל הקדוש ברוך הוא מדם כל נפש ונפש וטובל פורפורין (לבוש) שלו עד שצובעה דם, וכשמגיע יום הדין לובש אותו פורפורין… באותה שעה מתנקם הקדוש ברוך הוא שתי נקמות" (ילקוט שמעוני).

סיים האדמו"ר מסלונים וזעק: אמרו לי, אחים אהובים. מה יכול להיות חשוב מאשר להיות רשום על לבושו של הקדוש ברוך הוא?!".

כמה רגעים מאוחר יותר עלתה נשמתם של הקדושים להיכל מקדשי השם. השם יקום דמם.

בדרכים אלו נלחמו היהודים – ובפרט רועי עמנו המיוסר כל כך – במערכות צבא ה', גם רגע לפני מותם…