אֹזֶן לְקֻפָּה. לְאוֹחֲזָהּ בָּהּ: תְּלַאי. לִתְלוֹתוֹ בּוֹ, וּבָצִיר מִשִּׁעוּר אֹזֶן לְקֻפָּה: מִדַּת מִנְעָל. לְהַרְאוֹת לָאֻמָּן כְּמִדָּה זוֹ אֲנִי צָרִיךְ, וְשִׁעוּרֵיהּ בָּצִיר מִתְּלַאי: נְיָר. מֵעֲשָׂבִים עוֹשִׂין אוֹתוֹ: קֶשֶׁר שֶׁל מוֹכְסִין. פְּעָמִים שֶׁאָדָם נוֹתֵן מֶכֶס בְּרֹאשׁ הַנָּהָר מִזֶּה, וְהוּא מוֹסֵר לוֹ חוֹתָם לְהַרְאוֹת לַמּוֹכֵס שֶׁבָּעֵבֶר הָאַחֵר מִן הַנָּהָר לְהַרְאוֹתוֹ שֶׁכְּבָר פָּרַע הַמֶּכֶס, וְדַרְכּוֹ לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת לְסִימָן, וְהֵן גְּדוֹלוֹת מִשְּׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שֶׁלָּנוּ: נְיָר מָחוּק. שׁוּב אֵינוֹ רָאוּי לִכְתֹּב, לְפִיכָךְ צָרִיךְ שִׁעוּר גָּדוֹל לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית:

לַעֲשׂוֹת בּוֹ קָמֵעַ. לְכַסּוֹת בּוֹ אֶת הַקָּמֵעַ: קְלָף כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה. דְּאַיְדֵי דְּדָמָיו יְקָרִין לֹא עֲבַד מִנֵּיהּ קֶשֶׁר מֹכְסִין אֶלָּא תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, וְלֹא מִחַיַּב בְּשִׁעוּרָא זוּטָא: דְּיוֹ כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. לִרְשֹׁם עַל שְׁתֵּי חֻלְיוֹת שֶׁל כְּלִי אוֹ עַל שְׁנֵי קְרָשִׁים לְזַוְּגָן: כְּדֵי לִכְחֹל עַיִן אֶחָת. שֶׁכֵּן צְנוּעוֹת הַהוֹלְכוֹת מְעֻטָּפוֹת אֵין מְגַלּוֹת אֶלָּא עַיִן אַחַת וְכוֹחֲלוֹת אוֹתָהּ: