שְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלוֹת. פֶּסַח אֶחָד: אֵלּוּ הוֹפְכִים פְּנֵיהֶם הֵילָךְ וְאֵלּוּ הוֹפְכִים פְּנֵיהֶם הֵילָךְ. וַאֲפִלּוּ נִרְאִים כִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת עַל פֶּסַח אֶחָד לֹא אִכְפַּת לָן, דְּרַחֲמָנָא אָמַר (שָׁם יב) עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ, דְּמַשְׁמַע שְׁנֵי בְנֵי אָדָם אוֹכְלִין פֶּסַח אֶחָד בִּשְׁנֵי בָּתִּים, דִּכְתִיב יֹאכְלוּ [שְׁנַיִם], אוֹתוֹ חַד פֶּסַח, [בָּתִּים] שְׁנַיִם. אֲבָל אָדָם אֶחָד אֵינוֹ אוֹכֵל בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת, וּלְהָכִי מוֹקֵי בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל, שֶׁאֵין אֶחָד אוֹכֵל בִּשְׁנֵי בָּתִּים. וּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת הַהוֹפְכוֹת פְּנֵיהֶם כִּשְׁנֵי בָתִּים דָּמֵי: וְהַמֵּחַם. שֶׁמְּחַמְּמִין בּוֹ אֶת הַחַמִּין שֶׁמּוֹזְגִים בּוֹ הַיַּיִן, רַשַּׁאי לִתֵּן בָּאֶמְצַע כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נוֹחַ לִשְׁתֵּיהֶן לִמְזֹג לְכָאן וּלְכָאן. וְאַף עַל פִּי שֶׁמַּפְסִיק בֵּין הַחֲבוּרוֹת, לֹא אִכְפַּת לָן: וּכְשֶׁהַשַּׁמָּשׁ. הַמְשַׁמֵּשׁ לִשְׁתֵּיהֶן, עוֹמֵד מֵחֲבוּרָה אַחַת שֶׁהִתְחִיל לֶאֱכֹל הַפֶּסַח עִמָּהּ וּמוֹזֵג לַחֲבוּרָה הָאַחֶרֶת: קוֹפֵץ אֶת פִּיו. סוֹגֵר וּבוֹלֵם אֶת פִּיו וּמַחְזִיר אֶת פָּנָיו לְצַד חֲבוּרָתוֹ, שֶׁלֹּא יַחְשְׁדוּהוּ שֶׁהוּא אוֹכֵל עִם הַחֲבוּרָה הָאַחֶרֶת, דְּאֵין אָדָם אֶחָד אוֹכֵל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת כִּדְאָמְרָן: וְהַכַּלָּה. שֶׁהִיא בוֹשָׁה, רַשָּׁאָה לַהֲפֹךְ פָּנֶיהָ לְצַד אַחֵר וְלֶאֱכֹל, דְּפֶסַח נֶאֱכָל בִּשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת:

הָאִשָּׁה. תֹּאכַל מִשֶּׁל בַּעְלָהּ. כָּל זְמַן שֶׁלֹּא פֵרְשָׁה שֶׁדַּעְתָּהּ בְּשֶׁל אָבִיהָ, דְּמִסְּתָמָא דַּעְתָּהּ לִמָּנוֹת עַל שֶׁל בַּעְלָהּ: רֶגֶל הָרִאשׁוֹן. שֶׁלְּאַחַר נִשּׂוּאֶיהָ, שֶׁכָּךְ דֶּרֶךְ הַנְּשׂוּאוֹת לָלֶכֶת לְבֵית אֲבִיהֶן: תֹּאכַל בִּמְקוֹם שֶׁהִיא רוֹצָה. וּכְגוֹן שֶׁאֵינָהּ רְדוּפָה עַד הֵנָּה לֵילֵךְ לְבֵית אָבִיהָ תָּדִיר, הִלְכָּךְ מְסַפְּקָא לָן בְּהֵי נִיחָא לַהּ: אַפִּטְרוֹפְּסִים. יָתוֹם שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אַפִּיטְרוֹפְּסִין וְהִמְנוּהוּ זֶה עַל פִּסְחוֹ וְזֶה עַל פִּסְחוֹ: לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל שְׁנֵיהֶם. לֹא מִפִּסְחוֹ שֶׁל זֶה וְלֹא מִפִּסְחוֹ שֶׁל זֶה, דְּמִי נָתַן רְשׁוּת לַחֵלֶק הָאֶחָד לְהִמָּנוֹת עִם זֶה. וְאֵין לוֹ תַקָּנָה אֶלָּא אִם כֵּן רָצוּ שְׁנֵיהֶם שֶׁיִּמָּנֶה עִם הָאֶחָד: לֹא יֹאכַל מִשֶּׁל רַבּוֹ. אֲבָל מִשֶּׁל עַצְמוֹ אוֹכֵל, דְּכֵיוָן דְּדִינָא הָוֵי דְּכוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְכוֹתֵב לוֹ גֵּט שִׁחְרוּר, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִשְׁתַּחְרֵר הֲרֵי הוּא כְבֶן חוֹרִין, הִלְכָּךְ אוֹכֵל מִשֶּׁל עַצְמוֹ: