פּוּרִים תש"ג, מַחֲנֵה עֲבוֹדָה גֶּרְמָנִי, פּוֹלִין.
רַעְיוֹנָיו שֶׁל הָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ מִסְּלוֹנִים נִמְצָאִים אֵי שָׁם בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים. יוֹם שָׂמֵחַ הוּא זֶה, אַךְ בַּמָּקוֹם הֲכִי עָצוּב שֶׁנִּתָּן לְתָאֵר. אַף אַחַת מִמִּצְווֹת הַיּוֹם אֵינֶנָּה אֶפְשָׁרִית לְקִיּוּם, וְהַיְּהוּדִים? הֵם כֹּה נִרְדָּפִים. אֶלָּא שֶׁדָּבָר לֹא עוֹצֵר בְּעַד רוּחוֹ שֶׁל הָרַבִּי. לִשְׂמֹחַ, מְצֻוֶּה כָּל יְהוּדִי, גַּם בְּמַצַּב אָנוּשׁ שֶׁכָּזֶה. אַךְ כֵּיצַד נִתָּן לַעֲשׂוֹת זֹאת מִבְּלִי לְעוֹרֵר אֶת חֲמָתָם שֶׁל הַצּוֹרְרִים הַגֶּרְמָנִיִּים?
בְּמוֹחוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר עוֹלֶה רַעְיוֹן נוֹעָז, וְהוּא מְמַהֵר לָגֶשֶׁת לְרֹאשׁ פְּלֻגַּת הַגֶּסְטָאפּוֹ הַמְּקוֹמִית. "בִּרְצוֹנִי לְהַצִּיעַ לְךָ הַצָּעָה מְעַנְיֶנֶת", אוֹמֵר הָרַבִּי לְלֹא כָּל מוֹרָא, גֵּווֹ זָקוּף. "חָשַׁבְתִּי, כִּי יִהְיֶה זֶה מְרַתֵּק מְאוֹד אִם תֵּעָרֵךְ בַּמַּחֲנֶה שֶׁלָּנוּ תַּחֲרוּת רִקּוּדִים עֲמָמִית. מָה דַּעְתְּךָ לְאַרְגֵּן תַּחֲרוּת בֵּינֵינוּ, חֲבוּרַת הַיְּהוּדִים בַּמַּחֲנֶה, לִקְבוּצַת הָאֲסִירִים שֶׁאֵינָם יְהוּדִים?".
הַנָּאצִי, רֹאשׁ הַשּׁוֹמְרִים, צָחַק בִּפְרָאוּת. "הָאֱמֶת, זֶהוּ רַעֲיוֹן לֹא רַע. אֲבָל כְּדַאי לָכֶם לִרְקֹד טוֹב, כְּדֵי שֶׁלֹּא נִכְעַס…", סִנֵּן פֶּרֶא-הָאָדָם, וְהָרַבִּי מִהֵר אֶל אֶחָיו הַיְּהוּדִים. "אַחִים יְקָרִים", קָרָא לְעֶבְרָם בְּהִתְרַגְּשׁוּת. "הַיּוֹם חָל יוֹם הַפּוּרִים. נָכוֹן, יַיִן אֵין לָנוּ, וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת כְּמוֹ גַּם סְעוּדַת פּוּרִים וּמְגִלָּה כְּשֵׁרָה חֲסֵרִים כָּאן בַּמַּחֲנֶה".
"אֲבָל, אַחִים אֲהוּבִים, דָּבָר אֶחָד הַצּוֹרְרִים לֹא יְכוֹלִים לִטֹּל מֵאִתָּנוּ: אֶת הַשִּׂמְחָה וְהָרִקּוּד בַּמִּצְווֹת שֶׁלָּנוּ. הָבָה נְרוֹמֵם אֶת עַצְמֵנוּ טֶפַח מֵעַל מַצָּבֵנוּ הַלֹּא פָּשׁוּט. זֶה עַתָּה קִבַּלְתִּי לָעִנְיָן אִשּׁוּר, וּבִיכָלְתֵּנוּ לְקַיֵּם אֶת אַחַת הַמִּצְווֹת הַחֲשׁוּבוֹת בְּיוֹתֵר בְּיוֹם זֶה – לִשְׂמֹחַ. הָבָה נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ עִם כָּל הַמֶּרֶץ!", סִיֵּם הָרַבִּי וְעֵינָיו נָצְצוּ אוֹר יְקָרוֹת.
עַד מְהֵרָה הִתְאַסְּפוּ שְׁתֵּי הַקְּבוּצוֹת, וְנֶעֶמְדוּ זוֹ לְעֻמַּת זוֹ. הָאֲסִירִים הָעֲרֵלִים רָקְדוּ רִאשׁוֹנִים, אַךְ לָהֶם בֶּאֱמֶת לֹא הָיְתָה סִבָּה לִרְקֹד. עֲלוּבִים הָיוּ, וַעֲלוּבִים נִשְׁאֲרוּ. אַךְ אָז הִגִּיעַ תּוֹרָם שֶׁל הַיְּהוּדִים בְּהַנְהָגַת הָרַבִּי הַצַּדִּיק מִסְּלוֹנִים. הוֹ, אֵיזֶה רִקּוּד זֶה הָיָה. שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה לִהֲטָה בָּהֶם. הֵם שָׁכְחוּ מֵהַכֹּל בְּאוֹתָם רְגָעִים. מֵהַגֶּרְמָנִים, מִגִּדְרוֹת הַתַּיִל הָעוֹטְפוֹת אוֹתָם, מֵהָרָעָב, מֵעֲבוֹדַת הַפֶּרֶךְ וּמִדַּרְגְּשֵׁי הָעֵץ הַמַּרְקִיב. בְּאוֹתָם רְגָעִים הֵם שָׂשׂוּ וְשָׂמְחוּ, רָקְדוּ עִם הַקָבָּ"ה וְשָׂמְחוּ בְּשִׂמְחַת הַיּוֹם. כַּמָּה גָּדוֹל הָיָה הַמַּחֲזֶה!".
***
נִדְמֶה שֶׁעַל מִקְרֶה שֶׁכְּזֶה נִבֵּא הָרַבִּי הַנִּשְׂגָּב מִפִּיאָסֶצְנָה בְּסִפְרוֹ, מַמָּשׁ בְּמִלִּים אֵלּוּ, עַל עָצְמָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי הַמָּצוּי: "גַּם אִם הוּא בְּשִׁפְלוּת וּבִשְׁבִירַת הַלֵּב, הַמּוֹחַ וְכָל גּוּפוֹ נִרְמַס, חֹק הוּא שֶׁצָּרִיךְ עַל כָּל פָּנִים אֵיזֶה נִיצוֹץ שֶׁל שִׂמְחָה לְהַכְנִיס אֶל לִבּוֹ".